ד"ר רוית מרום טל

חוסר תיקוף פירושו לתקשר לאחרים שמה שהם מרגישים, חושבים או עושים לא הגיוני, לא מדויק או מוגזם. הסביבה הלא מתקפת מבקרת ו/או מבטלת ביטויים רגשיים הנתפסים על ידה כלא אמיתיים או לא מוצדקים ובכך תורמת לדיכוי או הסלמה של רגשות, ולעיתים מותירה את האדם מבולבל וללא יכולת לסמוך על עצמו (אי תיקוף עצמי).

האם אנחנו מבינים או לפחות רוצים להבין את החוויה הרגשית של האדם האחר? האם אנחנו מקבלים את הנחת היסוד שאין אמת אחת מוחלטת או דרך אחת נכונה להרגיש? ולבסוף, איך אנחנו מתקשרים את כל זה?

כולנו משמיעים הצהרות לא מתקפות מעת לעת, כן כן, גם מטפלים מנוסים ומיומנים עושים זאת.
זה לא מציאותי לדרוש מעצמנו לתקף כל הזמן. זה היה יכול להיות נחמד, אבל בואו… כולנו בני אדם. השאיפה שלנו היא להתאמן ולתרגל את מיומנות התיקוף ולהצליח לתקף יותר ויותר מפעם לפעם, באופן נרחב ומתמשך. זיהוי ותשומת הלב לחוסר התיקוף שלנו היא קריטית אם ברצוננו להשתפר.

DBT – טיפול התנהגותי דיאלקטי

ישנם שלושה סוגים נפוצים של חוסר תיקוף:

  1. ביטול ודחיית מחשבות, רגשות והתנהגויות, ללא הבחנה.
  2. התעלמות מביטויי רגשי בעוצמה נמוכה ו/או מתן תשומת לב רבה להסלמה רגשית.
  3. פישוט יתר של פתרון בעיות והצבת מטרות וציפיות לא מציאותיות.

חרדת נטישה בהפרעת אישיות גבולית

אנסה לפרט ולתת דוגמאות לשלושת האפשרויות. כמובן שכל שילוב בין סוגי חוסר התיקוף אפשרי וקיים במשפחות רבות.

סוג 1: ביטול ודחיית מחשבות, רגשות והתנהגויות, ללא הבחנה.

מיכל פוטרה ממקום עבודתה והגיע הביתה עצובה ומאוכזבת. כששיתפה את אמה זכתה לתגובה: "זו אשמתך- אם היית פחות אימפולסיבית, זה לא היה קורה" או "תפסיקי לדאוג, יש צרות גדולות יותר, את תמצאי עבודה אחרת."

מדוע התגובות של אמה של מיכל נחשבות לא מתקפות?

הבעיה בשתי התגובות היא ששתיהן מתעלמות מהרגשות של מיכל, שהתעוררו בעקבות החוויה שעברה. המסר של התגובה הראשונה הוא שאם איכשהו מיכל אשמה בפיטורין, אין לה זכות "להתבכיין" על מה שקרה. בתגובה השנייה, המסר הוא להפסיק להרגיש כמו שהיא באמת מרגישה לגבי המצב.

כתבות נוספותף

ביופידבק

ההשלכות של חוסר התיקוף:

מיכל מבינה שמשהו לא בסדר איתה ושהיא לא יכולה לסמוך על איך שהיא מרגישה ואז
(1) היא מתחילה לבטל את עצמה על ידי כך שהיא אומרת לעצמה "מה שאני מרגישה/חושבת/עושה הוא לא הולם או לא מדויק".
(2) מיכל סורקת ללא הפסקה את הסביבה לאיתור רמזים לגבי "הדרך הנכונה" להרגיש.

במילים אחרות, מיכל מפנימה את הסביבה הלא מתקפת והופכת לאויבת הגרועה ביותר של עצמה. היא תוקפת ומגנה את עצמה שוב ושוב, "אני לא צריכה להרגיש ככה. אני לא צריכה לחשוב ככה".

CBT – טיפול קוגניטיבי התנהגותי

כמו אמה של מיכל, כך גם רבים מאיתנו מתקשים לתקף. יש כמה חסמים המקשים עלינו לתקף:

  1. אנחנו חוששים שהתיקוף יאשר התנהגויות בעייתיות (מיכל תרשה לעצמה להתנהג בקלות דעת או תוותר).
  2. אנחנו חוששים שתיקוף הרגש יגרום לאדם להרגיש אותו יותר (מיכל תהיה עצובה ומאוכזבת יותר).

סוג 2: התעלמות מביטויי רגשי בעוצמה נמוכה ו/או מתן תשומת לב רבה להסלמה רגשית.

בהמשך לאותה דוגמה של מיכל שפוטרה, תגובה לא מתקפת מהסוג הזה תראה כך: "התגובה שלך ממש מוגזמת!!! מה כבר קרה??? מיכל מתחילה לבכות ואומרת לאמה "בא לי למות! אני לא מסוגלת יותר! ברגע הזה אמא של מיכל מתרככת ואומרת "בואי מיכלי, נראה לי שאת צריכה חיבוק… אולי נלך להסתובב קצת בקניון כדי שתרגישי יותר טוב?"

חוסר תיקוף הורי

מדוע התגובות של אמה של מיכל נחשבות לא מתקפות?

התגובה הראשונה מענישה את מיכל ומבטלת את הרגשתה. בתגובה, עוצמת התגובה הרגשית של מיכל עולה מדרגה. התוצאה היא שמיכל מנסה לסלק את הרגשתה כדי לא להיענש (הרצון להיעלם, למות ולהפסיק לכאוב) ואז הופכת להיות נסערת יותר כאשר דיכוי וסילוק הרגש לא עובד. מה גם כשאמה של מיכל מגיבה לביטוי הקיצוני בהצעת עזרה ופיצוי ובכך מחזקת את הביטוי הרגשי הקיצוני. הדבר גורם לכך שמיכל מבינה שרק ביטוי קיצוני יזכה אותה בהתייחסות חומלת מצד אמה.
תגמולים מזדמנים (כלומר, חיזוקים לסירוגין) גורמים להתנהגות הבעייתית לחזור על עצמה וקשה יותר להפסיק אותה.

סוג 3: פישוט יתר של פתרון בעיות והצבת מטרות וציפיות לא מציאותיות.

בסוג זה של חוסר תיקוף, אמה של מיכל תגיב בנונשלנטיות "אם רק תפסיקי להתפרץ, תצליחי מצוין" או "פשוט תשלטי בעצמך" (משהו בסגנון הפרסומת של נייק "Just do it").

מדוע התגובות של אמה של מיכל נחשבות לא מתקפות?

נתחיל מכך שכוונותיה של האם טובות. היא רצתה לעזור למיכל להתקדם ולא לקלקל לעצמה. יחד עם זאת, היא מתקשה להבין עד כמה קשה הדבר עבור מיכל. היא מעריכה יתר על המידה את מה שמיכל מסוגלת או יודעת לעשות במצב בו היא נסערת מאוד. גם אם האם הייתה יכולה לדמיין עצמה עושה זאת, זה לא אומר שמיכל יכולה באותה המידה.
כשאנחנו כהורים, חברים ומטפלים אומרים למישהו שמתקשה: "פשוט תעשה את זה או את זה", ובתגובה האדם שמולנו כועס או נסגר, סימן שאנחנו לא בכיוון ושלא תיקפנו.

ההשלכות של חוסר התיקוף:

התוצאה של פישוט יתר של פתרון בעיות והצבת יעדים שאינם מציאותיים היא שהאדם לומד להציב לעצמו מטרות וציפיות לא מציאותיות. מיכל מבינה מדבריה של אמה ש"אם אני רק אספור עד שלוש, אני אמורה להיות מסוגל להפסיק לריב עם הבוס שלי". זה לא באמת כל כך פשוט.

לסיכום, כולנו זקוקים לתיקוף מהסביבה וכשהסביבה מתקשה בכך, ההשלכות יכולות להיות בעייתיות מאוד. עם זאת, החדשות הטובות הן שתיקוף אפשר ללמוד. זו מיומנות נרכשת שבעזרת תרגול ואימון, נוכל להשתפר בה.