טריכוטילומניה – מה זה?

טריכוטילומניה היא הפרעה נפשית. היא מתאפיינת בדחף לתלוש שיער מהגוף. השיער שנתלש נמצא בעיקר באזור הראש. תלישה שוב ושוב של שיער גורמת לאזורים בלי שיער. האזורים הללו נראים כמו איים והם מתרחבים. אזורים אחרים שבהם נמרט השיער הם הגבות, הריסים, הזקן והשפם. שיער החזה והערווה נמרטים פחות. תלישת השיער לעיתים מלווה בטקסים. למשל, שזירת השיער, לישה או קריעה שלו. ההפרעה מסווגת ב-ICD-10 כהפרעה שקשורה לשליטה בדחפים. היא מופיעה באותו המדריך כמו קלפטומניה, הימור פתולוגי ופירומניה. ב-DSM-5, היא מסווגת בקטגוריה חדשה שנקראת "אבחנות הקשורות ל OCD. הקטגוריה הזו כוללת גם הפרעה טורדנית-כפייתית, הפרעת גוף דיסמורפית, חיטוט אובססיבי בעור ואגרנות כפייתית.

טריכוטילומניה אצל ילדים.

טריכוטילומניה נפוצה גם בילדים. היא מתחילה לעיתים כמשחק חף מדאגות. בהמשך, היא הופכת להרגל אובססיבי. בילדים גדולים יותר, היא יכולה להיות תוצאה של לחץ. גורמים נוספים כוללים פרפקציוניזם ודיכאון. התלישה היא דרך להפנים רגשות. אין דרך ודאית למצוא את הגורם למחלה. טיפולים כוללים תרופות וטיפול פסיכולוגי. התלישה נראית כמו דרך להתמודד עם מתחים. התמיכה המשפחתית היא חיונית. בתינוקות, התלישה מתחילה כמשחק. הם מגלים שהפעולה מספקת להם נחמה. לעיתים זה מתרחש יחד עם מציצת מוצץ או אגודל. טריכוטילומניה בפעוטות היא הרגל שמתרחש בהכרח. המטרה היא למצוא נחמה והרגעה. הפעוט מגלה את תגובות ההורים לתלישה שלו. לעיתים הם משתמשים בתלישה כדי לקבל תשומת לב. אצל ילדים בוגרים, הטריכוטילומניה עשויה להמשיך או להתפרץ בשנים מאוחרות. היא יכולה להתבצע כתגובה למצבי לחץ או טראומה. תלישת שיער אצל ילדים יכולה להיות אות למצוקה שהם לא יכולים לבטא במילים.

אבחון טריכוטילומניה

אבחנת טריכוטילומניה משתלשלת בקריטריונים מסוימים על פי DSM 5:

  1. האדם מרוט שיער באופן חוזר ונשנה. זה גורם לאובדן שיער.
  2. האדם מנסה באופן מתמיד להפסיק או להפחית את תלישת השיער.
  3. תלישת השיער גורמת לצרות חמורות. זה יכול להשפיע על העבודה, החיים החברתיים, או תפקודים אחרים שחשובים לאדם.
  4. תלישת השיער אינה בגלל מצב רפואי, כמו דלקת העור.
  5. תלישת השיער אינה ניתנת להסבר טוב יותר על ידי הפרעה אחרת. למשל, הסרת שיער דוחה כחלק מהפרעת גוף דיסמורפית.

טריכוטילומניה במספרים

על פי מקורות מחקריים נפוצים, המספרים הסטטיסטיים הנוגעים לתלישת שיער הם:

  1. טריכוטילומניה באוכלוסייה הכללית משתנה בהתאם למחקרים, אך ברוב המקרים מניחים שהיא בין 1% ל-2%.
  2. יש יותר נשים שסובלות מטריכוטילומניה מאשר גברים, עם יחס משוער של כ-10:1.
  3. טריכוטילומניה מתחילה בדרך כלל בילדות או בנוער. גיל התחלה הוא 11 שנים, אך יש תיעוד של תלישת שיער שהחלה בגילאים מאוד מוקדמים, אף מהתינוקות.
  4. המשך המחלה משתנה באופן משמעותי בין אנשים. למרות שחלק מהאנשים יכולים להפסיק לתלוש שיער לאורך זמן, אחרים יכולים לחוות תקופות של טריכוטילומניה שמשתרעות למשך שנים או אפילו עשורים.

גורמים לתלישת שיער

המחקרים האחרונים כוללים תיאורים מעמיקים של גורמים שונים לטריכוטילומניה.

  1. גנטיקה: חלק מהמחקרים מציינים שטריכוטילומניה יכולה להופיע בצורה תת-משפחתית. אנשים עם משפחה מדרגה ראשונה הסובלים מההפרעה, יכולים להיות בסיכון גבוה יותר לפיתוח המחלה.
  2. מצבים נפשיים אחרים: טריכוטילומניה מופיעה לעיתים באופן יותר משמעותי באנשים הסובלים מהפרעות כמו חרדה, דיכאון, OCD, פוסט-טראומה
  3. מתח ומאמץ: טריכוטילומניה יכולה להופיע בתקופות של מתח , בין אם הוא מקורי (מבעד לאירועים מתח משמעותיים בחיים).
  4. הרגלים ומשאלת מתח: טריכוטילומניה נתפסת לעיתים כפעולה שמסייעת בשחרור מתח, באופן דומה להרגלים ממכרים אחרים. זה יכול להביא לקשיי הפסקה או בלימה של ההתנהגות.
  5. מודל נוירו-קוגניטיבי: זהו מודל שהוצע להסביר את המנגנון שמאחורי טריכוטילומניה. לפיו, ישנם אזורים מסויימים במוח שקשורים ליצירת הרגלים ודיכוי הם. אם אלה לא פועלים באופן תקני, זה יכול להוביל להתנהגויות ממכרות כמו תלישת שיער.

מהלך ההפרעה

טריכוטילומניה, המוכרת גם כתלישת שיער פתולוגית, היא הפרעת קשב ורגישות שבה מושכים שיער באופן ממושך וממוסך. המהלך של ההפרעה משתנה בין אנשים לאנשים, אך ישנם מספר מאפיינים שנפוצים:

  1. התחלה בהתבגרות: טריכוטילומניה מתחילה בדרך כלל במהלך ההתבגרות, במיוחד בתקופת התפתחות המהירה של גוף הנעורים. במקרים מסויימים, ההתנהגות יכולה להתחיל גם בילדות המוקדמת.
  2. תקופות של החמרה והקלה: המהלך של ההפרעה אף פעם לא מתנהל בצורה אחידה. ייתכן שיהיו תקופות של החמרה, בהן התלישה מתרחשת באופן תדיר יותר או שמושכים כמות גדולה יותר של שיער, ותקופות של הקלה, בהן התלישה נדירה יותר או שאינה מתרחשת כלל.
  3. שינויים באזורים שבהם מושכים שיער: ייתכן שהאזורים בהם מושכים שיער ישתנו במהלך הזמן. כלולים בכך השיער בראש, הגבות, הריסים, השיער במרכז הגוף ואפילו השיער באזור האינטימי.
  4. השפעת שינויים הורמונליים: אצל נשים, התסמינים יכולים להחמיר בתקופות של שינויים הורמונליים, כמו המחזור החודשי, ההריון, לידה או המעבר לגיל המעבר.
  5. כרוניות: למרות שהיא יכולה להיות משתנה במהלך החיים, טריכוטילומניה היא בדרך כלל הפרעה כרונית. בלי טיפול, מרבית האנשים שמתמודדים עם ההפרעה ימשיכו להתמודד עימה לאורך זמן.

כדי לעזור לאנשים שמתמודדים עם טריכוטילומניה, קיימות אסטרטגיות טיפול שונות, כולל תרפיה קוגניטיבית התנהגותית (CBT), תרפיה משפחתית, ותרפיות בנייה כמו הקלת מתח ומיומנויות לניהול רגשות.

סימפטומים והתנהגויות

טריכוטילומניה מאפיינת במגוון סימפטומים והתנהגויות, כאשר כמה מהמאפיינים הקליניים הנפוצים ביותר הם:

  1. תלישת שיער באופן ממושך: אנשים הסובלים מטריכוטילומניה מרגישים דחף בלתי נשלט למרוט שיער מגופם. השיער יכול להימרט ממקומות שונים, כולל את הקרקפת, הגבות, הריסים, השיער במרכז הגוף ואף באזור האינטימי.
  2. הקלה ממתח פסיכולוגי: לעיתים, מריטת השיער יכולה להביא להקלה ממתח או חרדה. זה מאפשר לאדם לפרוק מתח או להתמודד עם מצבים של אי נוחות או מתח.
  3. תחושת רגיעה או שפעת שליטה לאחר מריטת שיער: לאחר מריטת השיער, רבים מדווחים על תחושה של שלווה, שליטה או הקלה.
  4. טקסיות קשורות לשיער: חלק מהאנשים שסובלים מטריכוטילומניה עשויים להשתמש בשיער שהם מושכים בטקסים מסוימים, כמו לעסות את השיער או להסתכל עליו, או אפילו לבלוע אותו, מצב שנקרא טריכופאגיה, שיכול לגרום לסיכונים רפואיים נוספים.
  5. חוסר נוחות פיזי ומצוקה פסיכולוגית: הסימפטומים עשויים לגרום למצוקה רבה לאנשים שסובלים מטריכוטילומניה, כולל חוסר נוחות פיזי, מצוקה מנטאלית והפחתת ביטחון עצמי.
  6. תלישת שיער נגד המערכת של הגידול: ברוב המקרים, השיער נתלש מהקרקפת באופן שנגד מערכת גידול השיער. זה מתרחש לרוב בצד הקרקפת הנגדי ליד הדומיננטית של האדם.

אנשים המתמודדים עם טריכוטילומניה עשויים להתמודד עם מגוון רחב של השלכות שליליות, כולל:

  • אובדן של ביטחון עצמי
  • מתח ועצבנות
  • סימפטומים של דיכאון או חרדה

טיפול מקצועי יכול לעזור להתמודד עם התנהגויות אלה ולמצוא אסטרטגיות יעילות לניהול ההפרעה.

תלישת שיער

הפרעות נלוות

בקרב אנשים הסובלים מטריכוטילומניה, נמצא שמספר הפרעות נפשיות נלוות מתרחשות בשכיחות גבוהה יותר. כמה מהפרעות הנלוות הנפוצות כוללות:

  1. הפרעת חרדה: ישנה קשר חזק בין הטריכוטילומניה למגוון הפרעות חרדה, כולל חרדת בידוד, חרדה כללית, והפרעת חרדה ממושך. טיפול בחרדה עשוי להקל על חומרת הטריכוטילומניה.
  2. דיכאון מז'ורי: נמצא קשר בין הטריכוטילומניה לדיכאון מז'ורי. טיפול בדיכאון יכול להיות מכריע במיניהו בהפחתת חומרת הטריכוטילומניה. הפרעת התנהגות הדחק-התקפה: הרבה אנשים עם טריכוטילומניה מושכים שיער כתגובה לתחושת דחק או התקפה. הם עשויים למצוא קלה זמנית מההתקפה או הדחק במהלך או לאחר מריטת השיער.
  3. הפרעת קשב וריכוז (ADHD): נמצא שהפרעת קשב וריכוז היא מצב משותף אצל אנשים עם טריכוטילומניה. טיפול ב-ADHD יכול להקל על חומרת הטריכוטילומניה.
  4. הפרעת כאבים ממושכים: ישנם מקרים של אנשים עם טריכוטילומניה שמדווחים על חווית כאבים גופניים ממושכים. הכאבים יכולים להיות מרוכזים באזורים שבהם הם מושכים שיער. הכאב יכול להתמצא גם במקומות אחרים בגוף, כגון במקרה של שרירי ראש וצוואר עמוסים ממתיחת השיער.
  5. הפרעת אכילה: הרבה אנשים עם טריכוטילומניה סובלים גם מהפרעות אכילה, בולימיה, אנורקסיה. ההפרעות הללו יכולות לקשור להתמודדות עם תחושות של מתח וחרדה שעשויות להוביל לתלישת שיער.
  6. הפרעת ספקטרום האוטיזם (ASD): חלק מאנשים עם טריכוטילומניה עשויים להיות בספקטרום האוטיזם. אנשים בספקטרום האוטיזם לעיתים חווים תחושת הפרעה חושית, שעשויה להוביל להתנהגויות מחזוריות כמו תלישת שיער.

המקרים האלו מציינים כי חשיבה מסובכת על הטריכוטילומניה, והמקרים המשותפים של הפרעות נפשיות נלוות, יכולים להיות חיוניים לתהליך הטיפול. היכולת לזהות ולהתמודד עם הפרעות אלו עשויה להקל על הסיבוך ולשפר את איכות החיים של אנשים עם טריכוטילומניה.

אבחנה מבדלת

האבחנה לא תינתן למי שהסירו שיער מסיבות קוסמטיות. אנשים עם OCD עשויים למשוך שיער כחלק מהטקסים שלהם. אנשים עם הפרעת גוף דיסמורפית עשויים למשוך שיער שהם חושבים שהוא דוחה. במקרים של הפרעות נוירו-התפתחותיות, תלישת השיער יכולה להתבצע כתנועה סטריאוטיפית. אנשים במצב פסיכוטי עשויים להסיר את שיערם מאמונות שווא. ישנם מצבים רפואיים אחרים שבהם שיער יכול להיתלש, כמו דלקות עור שונות. תלישת שיער יכולה להיות תוצאה של שימוש בחומרים ממריצים, כמו מתאמפיטמין.

טיפול בטריכוטילומניה

  • ניתן לטפל בטריכוטילומניה בעזרת פסיכולוג או פסיכותרפיסט המתמחה בסוג הפרעה זו.
  • ניתן ללמוד להפסיק לתלוש את השיער בעזרת טיפול CBT ( טיפול קוגניטיבי התנהגותי ) , השיטה נחשבת למועדפת והיעילה ביותר לטיפול בטריכוטילומניה.
  • מטופל עם טריכוטילומניה לומד לזהות את הגורמים לדחף לתלוש את השיער, ע"מ לצמצם את התלישה עד המינימום האפשרי או הפסקה מוחלטת.
  • פסיכולוג או פסיכותרפיסט המתמחה בטריכוטילומניה מלמד לבצע פעילויות אחרות המחליפות את תלישת השיער.

טיפול תרופתי

הטיפול התרופתי יכול להיות אפשרי במקרים מסוימים, אך על פי המחקרים הנוכחיים לא קיים טיפול תרופתי מוכח כלשהו. למרות זאת, ישנם כמה סוגים של תרופות שעשויות להקל במידה מסוימת על התסמינים:

  1. SSRIs: אנטידיפרסנטים ממשפחת ה-SSRI (מאותיות הראשונות של "מאכזבים של מחזור שריפטון סרוטונין") נפוצים ביותר ונמסרים לחלק מהאנשים הסובלים מטריכוטילומניה.
  2. תרופות אנטיפסיכוטיות: במקרים שבהם ה-SSRIs אינם מועילים או שישנם תסמינים נוספים, כמו תסמינים קומפולסיביים, יתכן שתרופות אנטיפסיכוטיות כמו ה-olanzapine יהיו מועילות.
  3. נוגדי-חרדה: תרופות נוגדות חרדה, כמו הבנזודיאזפינים, יכולות להיות מועילות לחלק מהמטופלים.
  4. נוסחאות המשלבות תרופות: שילוב של תרופות ממשפחות שונות יכול להוביל לתוצאות טובות.

חשוב לזכור שהתוצאות משתנות מאדם לאדם והטיפול התרופתי צריך להתאים לצרכים של אדם ספציפי. התרופות המוזכרות כאן הן רק דוגמאות, ועל כל אדם לשוחח עם הרופא שלו בנוגע לאופציות הטיפול המתאימות ביותר למצבו.

טיפול טבעי

אף שהטיפולים התרופתיים הם חלק משיקול הטיפול לאנשים הסובלים מטריכוטילומניה, ישנם גם אפשרויות טיפול טבעיות שניתן להתחיל להשתמש בהן. יש לזכור שטיפולים טבעיים אינם מחליף לייעוץ רפואי מקצועי, אך יכולים לשמש כתמיכה במהלך הטיפול. הנה כמה מהטיפולים הטבעיים שניתן לשקול:

  1. תרגול יוגה ומדיטציה: שני הפרקטיקות האלה יכולות לעזור בהקפאת מצבי לחץ ובשיפור שליטה עצמית.
  2. תזונה מאוזנת: קיים מחקר קטן שמעיד שתוספי תזונה כמו מולטי-ויטמינים, מגנזיום ואומגה 3 יכולים לעזור לצמצם חרדה ומתח.
  3. שינויים בסביבה: יצירת סביבה מרגיעה, שינוי מנטרת שיער, ושינוי ריטואלים שמובילים למשיכת שיער יכולים להיות מועילים.
  4. תרגולים פיזיים: פעילות פיזית, במיוחד אימונים ממושכים, יכולה לעזור להפחית חרדה ולשחרר אנרגיה עודפת שכך עשויה להפחית את הנטייה למשוך שיער.
  5. שימוש באמצעים כמו צמידים מיוחדים שמתריעים כאשר המשתמש מניח את היד שלו על השיער שלו.

זהו רק התחלה, וחשוב לזכור שהתמיכה של מטפל מקצועי היא חיונית במהלך התהליך.

טריכוטילומניה טיפול עצמי

טיפול עצמי בטריכוטילומניה יכול להיות אתגר גדול, אך קיימות כמה שיטות שאדם יכול לנסות:

  1. הבנה והכרה: התחילו בהכרה של הבעיה ולמידה עליה.
  2. התרכזות בשיער: יתכן שיעזור לקנות מסרק שאהוב עליכם. השקיעו בטיפוח השיער, ואז ייתכן שתרגישו יותר מחויבים לשמור עליו.
  3. טיפול במתח: נסו להכיר במקורות המתח שלכם ולמצוא דרכים להתמודד איתם, כמו תרגולי יוגה, מדיטציה, או ריצה.
  4. חשיפה והגבלה: הגבילו את הזמן שאתם מבלים במקום שבו אתם מגלים שאתם תולשים שיער, או שאתם נוגעים בשיערכם.
  5. יומן: כתבו יומן שמתאר את מצבי הלחץ שלכם, את הזמנים שבהם אתם תולשים שיער, וכיצד אתם מצליחים להתמודד איתם.
  6. החלפת הרגלים: נסו להחליף את הרגל של תלישת השיער ברגל אחרת, כמו משחק עם כדור קטן או חוטים גומי.
  7. תמיכה: דברו עם מישהו שאתם בוטחים בו על הבעיה. ייתכן שתמצאו תמיכה ומובנה שלא חשבתם שתקבלו.

אם אתם לא מצליחים להתמודד באופן עצמאי, או אם הבעיה מתרגמת לסבל רב ומגבילה אתכם, מומלץ לפנות למטפלים מקצועיים שיכולים לעזור, כמו פסיכולוג או פסיכותרפיסט המתמחים בטיפול CBT.

Trichotillomania