טראומה בילדות משלשת את הסיכון לסבול מהפרעה נפשית בבגרות

המוח בתקופת הילדות רגיש במיוחד להשפעות שליליות, דוגמת טראומה

המוח הבוגר הוא תוצר מורכב של תהליכים גנטיים וסביבתיים שמעצבים אותנו מהעוברות ולאורך כל החיים. יחד עם זאת, יש תקופות רגישות במהלך התפתחות המוח שישפיעו במיוחד על הבוגרים והבוגרות שנהיה. אחת התקופות הללו היא תקופת הילדות. בשנות הילדות המוח האנושי פלסטי במיוחד, וסופג ידע חדש בקצב מסחרר. תכונה זו מאפשרת לילדים ללמוד על העולם ועל עצמם בצורה יעילה ומהירה ולהסתגל במהירות לעולם דינמי, אך גם הופכת את המוח לרגיש במיוחד להשפעות שליליות, דוגמת טראומה

כתבות נוספות:

דיכאון וחרדה

טיפול פסיכולוגי לילדים ונוער במצבי טראומה

PTSD – פוסט טראומה

מחקר מטה-אנליזה חדש

מחקר מטה-אנליזה חדש שעשה ניתוח סטטיסטי מעמיק על מאות מחקרים שהתפרסמו בעבר (הניתוח הסופי כלל 106 מחקרים וכמעט 100,000 נבדקים ונבדקות) בחן את הקשר בין חשיפה לארועים טראומטיים בילדות והסיכון לפתח מחלות פסיכיאטריות בבגרות והראה כי חשיפה לארועים כאלו מעלה פי 3 את הסיכון לחלות בדיכאון, סכיזופרניה, הפרעות חרדה, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית ועוד (ביחס למצב בו לא הייתה חשיפה לטראומה). מהן אותן טראומות? המחקרים שנכללו במטה-אנליזה כללו סוגים מגוונים של ארועים טראומטיים, החל מהתעללות פיזית, מינית או רגשית, דרך הזנחה, חשיפה לבריונות וחיים באזורי מלחמה.

גורם טרנס-דיאגנוסטי למחלות פסיכיאטריות

החוקרים שערכו את המחקר מדברים על חשיפה לטראומה כגורם טרנס-דיאגנוסטי למחלות פסיכיאטריות, כלומר גורם שלא קשור למחלה ספציפית אחת ויחידה, אלא נמצא כגרעין משותף בבסיס של מחלות שונות. המשמעות היא שעבור שני אנשים שונים, חשיפה לטראומה יכולה להוביל להתפרצות של שתי מחלות פסיכיאטריות שהן לכאורה שונות מאוד זו מזו (למשל סכיזופרניה לעומת הפרעות חרדה), אך בפועל השורש של שתי המחלות הללו נעוץ בחוויות ילדות שליליות. מדוע אדם אחד יפתח סכיזופרניה והאחר יפתח הפרעות חרדה – זו שאלה שדורשת מחקר נוסף, אך נראה שגורמים גנטיים וסוג הטראומה הספציפית אליה האדם נחשף יכולים לשחק תפקיד.

קשר בין חשיפה לטראומה לבין התפרצות של מחלות פסיכיאטריות

מבחינת המנגנון המוחי שקושר בין חשיפה לטראומה לבין התפרצות של מחלות פסיכיאטריות, הגורם המשותף הוא בדרך כלל רמות גבוהות וכרוניות של סטרס וחשיפת-יתר להורמון קורטיזול. הורמון זה חיוני לתפקוד תקין ואנו לא יכולים לחיות בלעדיו, אך רמות גבוהות מדי ממנו גורמות לנזקים מוחיים. חשיפה לקורטיזול בשלבים קריטיים של התפתחות המוח – למשל בילדות – עשויה לפגוע בהתפתחותו התקינה של המוח ולהפוך את האדם לפגיע במיוחד מבחינה מוחית, מה שמעלה את הסיכון להתפרצות של בעיות פסיכיאטריות בגילאים מאוחרים יותר.

החשיבות הקריטית של הסביבה ההתפתחותית של ילדים וילדות לבריאות המוח והנפש

מתוך המחקר אנו יכולים ויכולות להבין את החשיבות הקריטית של הסביבה ההתפתחותית של ילדים וילדות לבריאות המוח והנפש הן בילדות והן בבגרות. תובנה עיקרית שעולה ממנו היא כמה חשוב להשקיע באסטרטגיות מניעתיות. דהיינו: במקום לטפל במחלות אלו אחרי שכבר התפרצו (ואז במקרים רבים יעילות הטיפול לא מאוד גבוהה), יש להשקיע משאבים על מנת לייצר סביבות התפתחות תומכות, למשל דרך הכשרה וחינוך של הורים, משפחות ואנשי מקצוע מתחום הטיפול והחינוך לגבי חשיבות שנות הילדות וכן דרך יצירה של מסגרות שמטרתן לאתר ילדים וילדות בסיכון ולספק להם ולהן מעטפת התפתחותית תומכת שתבנה חוסן ותפחית את הסיכון לחשיפה לטראומה או את ההשפעות השליליות של הטראומה, אם היא כבר התרחשה.

לקריאת המאמר המלא