מאת: מאיה גמפל
א', אישה בת 37. נשואה ואם לשתי בנות צעירות. הגיעה לטיפול סביב חרדות שהתחילו אחרי הלידה האחרונה. במהלך השנה הראשונה להולדת בתה סבלה מחרדות הקשורות בתינוקת. היא שהתה אתה במהלך כל היום ונהגה לצפות בה ישנה בלילה. בבקרים הייתה מותשת ועצבנית. מצבה הרגשי החמיר את מערכת היחסים עם בעלה שמלכתחילה התאפיינה בריחוק וקרירות.
בהמלצת חברתה הטובה התחילה טיפול אצל פסיכולוג. לאחר 3 חודשי טיפול חלה ירידה בהתקפי החרדה וא' ישנה שעות רצופות יותר. במהלך הטיפול החלו לעלות תכנים הקשורים לילדותה המוקדמת. א' סיפרה על אם מרוחקת ועל אב שלא שמר על גבולות בטוחים. היא לא זכרה טראומות ספציפיות, אבל זוכרת אוירה מתעתעת. מצד אחד אהבה עצומה לאביה ומאידך דחיה ובלבול.
א' נוהגת לשתף את חברתה הטובה בתהליך הטיפולי. היא מלאת הערכה לפסיכולוג שלה שלדבריה "הציל אותה", אבל לאחרונה היא מודה שמשהו משתנה.
"שמתי לב שאני ממש מתרגשת לפני הפגישות שלנו. השבוע הלכתי להסתפר וממש חשבתי אם הוא יעיר על כך. ושמתי לב שנפגעתי כשהוא הביט בי ולא אמר דבר. המפגשים הפכו מתוחים יותר. אני שקטה, זהירה ובוררת את הנושאים עליהם ארצה לדבר. לא רוצה שיחשוב עלי מחשבות שליליות. במקביל היה לי התקף חרדה השבוע. ממש לפני הטיפול. כמעט חשבתי לבטל, אבל הפגישה הזו היא קרן האור השבועית שלי ואני לא מוכנה לוותר עליה. אני חוששת שאם הוא ידע איך אני מרגישה הוא יפסיק את הטיפול. מצד שני, אני כבר לא בטוחה שזה טיפול. אולי זה עושה יותר נזק מתועלת?"
כתבות נוספות:
העברה הנה העתקה של תכנים עוצמתיים שמקורם בדרך כלל ברגשות כלפי דמויות מפתח בילדות המוקדמת, אל חדר הטיפול. בהעברה ארוטית אנו מדברים על תכני אהבה על גווניה השונים המופנים כלפי המטפל.ת. לפעמים התחושות הללו מתרחשות ללא שום קשר לנטייה מינית או לטעם ספציפי.
באופן טבעי קשה לחשוף תכנים אלו בפני המטפל.ת היות והם נושאים בחובם משא של בושה, אשמה ופחד. אולם מה יקרה אם נעז ונציג את התכנים הללו?
פרויד הקדים והזהיר את המטפלים בסכנה הטמונה בהעברה ארוטית. מתוך חשש לשמה הטוב של הפרופסיה שהייתה אז בחיתוליה, דאג להזהיר את המטפלים (הגברים) שלא יתפתו לממש את הפנטזיות האישיות שלהם על חשבון המטופלות. מה גם, כפי שהסביר, זוהי עזות מצח לחשוב שהמטופלת באמת התאהבה במטפל. היא הרי אינה מכירה אותו כגבר. הסיטואציה האינטימית, האמפתית, היא זו שעודדה התאהבות שכזו ואין בה ממש.
הסבר צר זה, עבר מאז גלגולים ופיתוחים. מסימן של "התנגדות לטיפול" היא נתפסת כיום אצל מטפלים רבים להזדמנות פז לפריצת דרך. אולם היא מצריכה את אומץ ליבם של המטפלים והמטופלים כאחד ואת ידה המרסנת של האתיקה המקצועית.
במאמרה של ג'ודי דיוויס "אהבה בצהרי היום". היא מספרת על טיפול מעורר מחלוקת שהגיעה אליה סביב קושי ביצירת יחסים אינטימיים. היא טוענת כי לגוף יש גישה לאינפורמציה שהמודע הקוגניטיבי מנוע ממנה. היא מציעה הן למטופל והן למטפל להיות קשובים למידע רב ערך זה. היות ובתוך מרחב ב מאפשר ומוגן, תקשורת פתוחה על מה שעולה בחדר תאפשר פריצת דרך בטיפול.
א' החליטה לשתף את המטפל בתחושותיה כלפיו. להפתעתה הוא לא נבהל, לא הובך ולא גירש אותה מהחדר. יחד הם הצליחו להבין שא' שיחזרה באמצעותו את מערכת היחסים המבלבלת שחוותה עם אביה. רצון עז שיראה ויאהב אותה ומאידך חשש מהשפלה ודחיה. היא הבינה שאהבתו של אביה נתפסה אצלה כבגידה ופגיעה באמה ויצרה אשמה ובלבול. בהמשך הטיפול היא שמה לב שכבר לא חשה שהיא נמשכת אל הפסיכולוג שלה ושהחרדה חסרת המילים שליוותה את הגידול בבתה פחתה משמעותית.