על כמיהה, מגע ואובייקטים תחליפיים: מה שפאנץ מזכיר לנו על היקשרות

קשה היה לחמוק בימים האחרונים מהתופעה הוויראלית ששטפה את הרשתות החברתיות. פאנץ, גור קופי מקוק יפני שהופרד ממשפחתו, תועד כשהוא נאחז נואשות בבובת פרווה. הסרטונים שלו צברו עשרות מיליוני צפיות תוך ימים ספורים וגררו גלי תגובות נרגשות שהפכו אותו בן רגע לסמל עולמי של פגיעות ובדידות. התגובה הציבורית הייתה מיידית. גם השוק המסחרי הגיב טבעית לביקוש העצום כשענקית הריהוט איקאה הציעה למכירה את בובת הקוף הפרוותית שלה שחיש מהר אזלה מהמלאי ברחבי העולם כשילדים רבים ביקשו לאמץ אותה לחיקם.

אך מעבר לתופעת הרשת המרתקת, עבורנו נשות ואנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, התמונות של פאנץ חודרות ישירות אל מתחת לעור. הן נוגעות בנימים החשופים ביותר של המקצוע ושל ההוויה האנושית בכללותה. כמה פעמים גם אנחנו, בנקודות שבירה בחיינו, נאחזנו במשהו דומם צפוי ונשלט פשוט כי קשר חי הרגיש מפחיד מורכב או מסוכן מדי. המאמר שלפניכם צולל אל המקרה כנקודת מוצא לבחינה מחודשת של מושגי יסוד בפסיכולוגיה מהיקשרות וטראומה דרך תפקידם של אובייקטים חלופיים ועד לתהליכי שיקום וסוציאליזציה בקליניקה המודרנית.

יסודות ההיקשרות ממעבדתו של הארלו ועד הצורך הקיומי בקרבה

התמונה קורעת הלב של קוף צעיר הנאחז בכל כוחו בבובה פרוותית זורקת אותנו באחת אל אמצע המאה העשרים אל מעבדתו של הפסיכולוג הארי הארלו. כדי להבין את גודל המהפכה התפיסתית שהארלו יצר יש לזכור שלפני מחקריו פורצי הדרך הגישה המדעית השלטת בפסיכולוגיה התייחסה לאהבת אם כאל תופעת לוואי התנייתית בלבד. על פי גישות אלו ששלטו בכיפה תקופה ארוכה התינוק נקשר לאמו בראש ובראשונה משום שהיא מספקת לו את צרכיו הפיזיולוגיים הבסיסיים ביותר כגון מזון והישרדות בסיסית. האם נתפסה מבחינה מדעית כאובייקט מספק דחף והמגע הפיזי או החום הרגשי נחשבו למשניים לחלוטין במקרה הטוב או לפינוק מיותר שעלול לקלקל את הילד במקרה הרע. התפיסה הייתה מכניסטית קרה ומנוכרת לצרכים הנפשיים העמוקים של הרך הנולד.

חשוב לעצור כאן ולציין בכנות מקצועית מלאה שמחקריו של הארלו בקופי רזוס צעירים היו אכזריים בצורה יוצאת דופן וקשים מאוד לעיכול. יצירת בידוד כפוי בניית מתקני ייאוש מחרידים והפרדת גורים רכים מאמותיהם מיד לאחר ההמלטה עוררו מחלוקת אתית חריפה ששינתה לימים את כללי האתיקה לניסויים בבעלי חיים ברחבי העולם כולו. עם זאת ולמרות הקושי המוסרי אי אפשר להתעלם מהעובדה שממצאיהם ההיסטוריים של ניסויים אלו שינו את הפרדיגמה הפסיכולוגית והפסיכיאטרית מן הקצה אל הקצה. הם הוכיחו באופן אמפירי שהצורך במגע רך ואוהב הוא צורך הישרדותי עצמאי קריטי ובלתי תלוי לחלוטין בהזנה או בסיפוק רעב פיזי.

כאשר ניתנה לגורים האפשרות לבחור בין אם מחוט ברזל קרה ומנוכרת שסיפקה חלב מבקבוק לבין אם מגבת רכה שלא סיפקה מזון כלל התוצאות היו מובהקות וברורות לכל צופה. הקופים הצעירים בילו כמעט את כל שעות היממה כשהם דבוקים לאם הרכה ופנו לאם הברזל רק לגיחות יניקה קצרות והכרחיות. בשעות מצוקה ופחד כאשר הוכנס גירוי מאיים לחדר הם שאבו ממנה ביטחון מול איומים נאחזו בה בחוזקה ורק אז העזו להפנות מבט אל עבר הסכנה. התנהגות זו הוכיחה כי ביטחון רגשי קודם לכל.

ממצאים מטלטלים אלו של הארלו קיבלו חיזוק קליני דרמטי במקביל דרך עבודתו המכוננת של הפסיכואנליטיקאי רנה שפיץ. שפיץ ערך תצפיות מרעישות בבתי יתומים ובמוסדות סגורים והראה כי תינוקות אנושיים שגדלו במוסדות נטולי מגע אנושי יחס אישי וקשר חם פיתחו תסמונת קשה של דיכאון אנקליטי. למרות שקיבלו תזונה נאותה ותנאי היגיינה קפדניים התינוקות דעכו גופנית ונפשית הפסיקו להתפתח נסוגו פנימה ולעיתים אף מתו מעצם החסך במגע. חיבור זה בין התצפיות בבעלי חיים ובבני אדם היווה את התשתית המוצקה והמדעית שעליה בנה ג'ון בולבי את תיאורית ההיקשרות המפורסמת שלו. ההיצמדות של פאנץ לאובייקט תחליפי יציב אינה התנהגות חמודה בעלמא אלא הפעלה זעקתית של מערכת אבולוציונית עתיקה הפועלת במצב חירום קיומי. כשהדמות המטפלת איננה זמינה המערכת הפנימית מחפשת נואשות כל אובייקט שיספק נחמה תחושתית הקריטית להישרדות הנפשית המיידית באותו רגע נתון.

הבובה כאם מנחמת גבולותיו של התחליף והמרחב הפוטנציאלי

כאשר נמנע מיונק רך מגע עקבי ומיטיב של דמות מטפלת המערכת הנפשית והפיזיולוגית שלו נכנסת לסחרור קיצוני ומסוכן. המערכת מחפשת בדחיפות עוגן חיצוני שיווסת את החרדה הקיומית המציפה אותה וימנע התפרקות טוטאלית של העצמי. כדי להבין לעומק את מנגנון הפעולה הפסיכולוגי של האובייקט המנחם הדומם שאליו נצמד הקוף אנו פונים אל התיאוריה העשירה של הפסיכואנליטיקאי הבריטי דונלד ויניקוט ולמושג המכונן שלו שהפך לאבן דרך בהבנת התפתחות הילד אובייקט מעבר.

בתהליך התפתחות תקין ובריא אובייקט המעבר אשר יכול להיות שמיכה קטנה חיתול בד או צעצוע רך מהווה גשר חיוני והכרחי בין העולם הפנימי הסובייקטיבי של התינוק לבין המציאות החיצונית האובייקטיבית והבלתי תלויה. האובייקט הזה מאפשר לתינוק להכיל בהדרגה את התסכול העצום שבגילוי המציאות ומווסת את ההבנה הכואבת שהאם אינה זמינה בכל רגע נתון ואינה נתונה לשליטתו הבלעדית. האובייקט סופג לתוכו באופן סמלי את איכויותיה המרגיעות של האם ומאפשר לתינוק לפתח את היכולת הפסיכולוגית החשובה ביותר שויניקוט תיאר והיא היכולת להיות לבד בנוכחות אחר ולמצוא נחמה מתוך העולם הפנימי.

אולם כאשר אנו בוחנים את המקרה המצער של הקוף היתום פאנץ אנו מבינים מיד שישנו פער תהומי ועמוק מהתהליך הנורמטיבי והבריא. אצל פאנץ האובייקט אינו משמש כמרחב פוטנציאלי של יצירתיות משחק וחקירה חופשית אלא הוא מתפקד כמעין אובייקט מעבר כפוי ונוקשה. זהו אינו תהליך טבעי של נפרדות אלא תחליף הישרדותי נואש שמטרתו הבלעדית היא למנוע קריסה פסיכולוגית אימתנית אל מול חרדת איון הנובעת מנטישה טראומטית ופתאומית. האובייקט המנחם מספק לו נחמה תחושתית גרידא דרך מגע רך והתכונה החשובה ביותר שלו במצב כאוטי זה היא עקביותו המוחלטת האובייקט לא מת הוא לא משנה את מצב רוחו והוא לא נוטש לעולם גם לא לרגע קט.

כאן בדיוק טמון הגבול הטרגי והמוגבלות של התחליף במצבי קיצון. האובייקט הדומם בניגוד מוחלט לאם חיה ונושמת אינו מסוגל לספק את הדינמיקה החיונית של הגשה והחזרה שהיא התשתית המוחלטת והבסיסית ביותר להתפתחות מוחית ותקשורתית תקינה. הוא אינו מציע שיקוף אותנטי למצבו הנפשי המשתנה של הקוף אינו מתאים את עצמו לכאבו אינו מתסכל אותו במידה הנכונה ואינו מאפשר לו למידה הדרגתית של ויסות רגשי הדדי. הבעיה הקלינית שלנו עם תחליפים אלו בקליניקה איננה בעצם קיומו של האובייקט הדומם אלא בקיפאון העמוק והשיתוק שנוצר סביבו לאורך זמן. במצבי טראומה קיצוניים האובייקט מפסיק להיות גשר התפתחותי אל העולם והופך לבונקר אטום שמונע כל כניסה של חוויה חדשה. מטרתנו כמטפלים אינה לתלוש באלימות מהמטופל את האובייקט המנחם ששמר עליו בחיים בתקופות קשות ואפלות אלא לאפשר מחדש תנועה נפשית גמישה בטוחה והדרגתית אל עבר העולם החי והנושם. כדי שסובייקט יגדל ויתפתח נדרשת אינטראקציה דינמית הכוללת קונפליקטים ותיקונים הנעשית לא פעם בליווי רגיש של פסיכולוגים קליניים מיומנים היודעים להחזיק את המרחב בצורה מיטיבה. אובייקט דומם אכן משמר חיים בטווח הקצר ומונע התפרקות אך בטווח הארוך הוא מקפיא את התפתחות הנפש ומונע ממנה לפרוח.

סכמת התינוק המנגנון האבולוציוני שגורם לנו להתאהב ולחמול

ההצלחה המסחררת והתפוצה חסרת התקדים של הסרטונים ברשתות החברתיות אינן יכולות להיות מוסברות אך ורק דרך פסיכולוגיה של הצופה הבודד. התגובה הרגשית העמוקה והאוניברסלית שהם מעוררים בנו ברחבי העולם כולו חוצה גבולות תרבות וגיל ומחייבת אותנו להרחיב את המבט התיאורטי אל עבר הביולוגיה והפסיכולוגיה האבולוציונית. התשובה לכמיהה האדירה להגן על גור קופים זעיר המחבק אובייקט מנחם דומם מונחת במושג מרתק שטבע האתולוג וחתן פרס נובל קונרד לורנץ בשנות הארבעים של המאה הקודמת והוא סכמת התינוק.

לורנץ אשר הקדיש את שנותיו לחקר התנהגות בעלי חיים בטבע הפתוח זיהה שמאפיינים פיזיים ספציפיים ופרופורציות מורפולוגיות מסוימות משמשים כגירויי מפתח עוצמתיים ובלתי נשלטים בקרב מינים רבים. מאפיינים אלו כוללים בדרך כלל פנים עגולות ורחבות ביחס לממדי הגוף עיניים גדולות ובולטות הממוקמות בחלק התחתון של הפנים מצח קמור וגבוה ולחיים מלאות יחד עם גפיים קצרות ושמנמנות. לורנץ גילה שנוכחותם של מאפיינים פיזיים אלו מפעילה באופן אוטומטי ומיידי התנהגות טיפולית הוקרתית ואמפתית אצל מבוגרים בני מינים שונים. זוהי אינה בשום פנים ואופן התניה חברתית נרכשת או תלוית תרבות אלא תגובה אבולוציונית עתיקה וטבועה מראש במוח שנועדה למטרה ביולוגית אקוטית אחת והיא להבטיח את הישרדות המין כולו. ללא מנגנון ביולוגי נוקשה חזק ואוטומטי שיאלץ מבוגרים להעניק טיפול מסור יומיומי ותובעני לוולדות חסרי אונים לחלוטין שיעור ההישרדות היה צונח לאפס תוך דורות בודדים והמין היה נכחד.

המראה הפגיע והרך של החיה הקטנה עוקף לחלוטין את הרציונל המחושב שלנו את הביקורתיות ואת הקוגניציה הגבוהה ולוחץ ישירות על מרכזי הרגש הקדומים ביותר במערכת הלימבית במוח. צפייה בגירוי ויזואלי כזה משחררת באחת כמויות גדולות של הורמונים כגון אוקסיטוצין ודופמין במערכת העצבים המדכאים תוקפנות פוטנציאלית ומעוררים דחף עז של טיפוח הגנה ואהבה ללא תנאי. זוהי תגובה הישרדותית מרהיבה בפשטותה וביעילותה.

בעידן הדיגיטלי המודרני הרשתות החברתיות מתבססות באופן יעיל להחריד בדיוק על המנגנון ההישרדותי והעתיק הזה כדי למקסם רווחים. מערכות דירוג תוכן ואלגוריתמים מתוחכמים מתגמלות ומפיצות באופן מאסיבי תכנים שמעוררים תגובה רגשית מיידית שכזו מכיוון שהם מייצרים רמת מעורבות חסרת תחרות. המערכות הללו מתרגמות למעשה את החמלה הטבעית שלנו ואת הדחף ההורי האבולוציוני שנועד להגן על חסרי ישע לזמן מסך יקר לוויראליות עצומה ולמעורבות גולשים אינטנסיבית. כשאנו צופים בסרטונים המרגשים אנו משליכים על הדמות שעל המסך את האנושיות העמוקה שלנו וחווים אמפתיה עזה דרך נוירוני המראה הפועלים במוחנו גם כאשר מדובר בסופו של דבר במעגל אלגוריתמי ממוחשב שנועד בעיקר לשמר את תשומת ליבנו מרותקת אל המסך המרצד ולמנוע מאיתנו לגלול הלאה.

הנוירוביולוגיה של החסך השלכות פיזיולוגיות ונפשיות של היעדר מגע

כדי להבין באמת ובתמים את עומק הפגיעה המגולמת בהיעדר מגע חי עלינו לצלול מעבר לתיאוריות הפסיכולוגיות המסורתיות אל תוך הנוירוביולוגיה הקשה המדעית והמדידה של החסך המוקדם. מגע אינו רק צורך רגשי מופשט המקביל לחיבה או להעדפה פסיכולוגית אלא דרישה פיזיולוגית אקוטית חיונית וקריטית לעיצוב הארכיטקטורה התקינה של מערכת העצבים המרכזית כבר מרגע הלידה. חוקרים פורצי דרך בחקר התפתחות המוח ומערכת העצבים הוכיחו במחקריהם הרבים כי אינטראקציה פיזית ורגשית מוקדמת היא הכוח המניע המרכזי שמפסל את הרשתות הנוירונליות המתפתחות במוח. רשתות מוחיות אלו הן התשתית הביולוגית החומרית שעליה נבנות היכולות הקריטיות ביותר לאדם לניהול דחפים וויסות לחצים ויצירת קשרים משמעותיים לאורך כל מעגל החיים.

כאשר יונק צעיר נמנע ממגע עקבי חם ומותאם מתרחש שיבוש הרסני ומשמעותי בתוך רקמות המוח המתפתח. המוח הצעיר שאמור להיות מצויד במערכת אזעקה משוכללת מאוזנת המופעלת אך ורק בשעת סכנה ממשית מוחשית הופך עקב החסך החמור לגלאי עשן מקולקל פגום ורגיש מדי המצפצף בעוצמה מחרידה על כל גירוי שולי וחסר חשיבות בסביבתו. ציר הלחץ המרכזי במוח האחראי על תגובות חירום נתקע למעשה על מצב פעיל תמידי מבלי יכולת להירגע ומציף את הגוף והמוח ברמות גבוהות כרוניות ורעילות של הורמון הלחץ קורטיזול. עודף כרוני זה יחד עם שיבושים מבניים ותפקודיים במרכזי הפחד והזיכרון במוח הפוגעים בהתפתחות התקינה מוביל בסופו של דבר לביטויים התנהגותיים ברורים קשים וקורעי לב לצפייה כגון קפיאה במקום נוקשות גופנית קיצונית חוסר תגובה לסביבה והתנדנדות מוטורית חזרתית ובלתי פוסקת המוכרת היטב במצבי הזנחה חמורים בבתי יתומים.

עבור הקוף הבודד והמבודד ההיצמדות האובססיבית והכפייתית לאובייקט המנחם הפרוותי היא ניסיון נואש ואחרון לייצר גירוי חושי חיצוני שישקיט אפילו במעט את הסערה הפנימית המשתוללת בתוכו. אך בהיעדר חום גוף משתנה דופק חי ותגובה אנושית הדדית חסר הגירוי הדרוש ברמה הנוירולוגית שיאפשר לגוף מעבר ממצב הישרדותי תמידי של בריחה או לחימה למצב פתוח משוחרר של מעורבות חברתית רגועה וסקרנית. הבנה נוירוביולוגית מרתקת ומבוססת מדעית זו מדגישה עד כמה קריטית ודחופה היא יצירתו של מרחב טיפולי יציב מכיל ובטוח לחלוטין במיוחד בהתמודדות הקלינית המורכבת עם ההשלכות של טראומה מורכבת וחסך מוקדם ומתמשך בשנות החיים הראשונות. המטפל ומרחב הקליניקה כולה חייבים להוות סביבה אנושית חמה המסוגלת להעניק למערכת העצבים הפצועה השברירית והרגישה ביותר את החוויה המתקנת העמוקה של נוכחות רגועה בטוחה ואמפתית ולאפשר תוך כדי כך בנייה מחודשת וגמישה של מסלולי ויסות והרגעה פנימיים במוח שאבדו או מעולם לא התפתחו כראוי עם השנים.

הדרך לשיקום סוציאליזציה מחדש משחק והחזרה אל הלהקה

עם כל האהדה הטבעית והנחמה הזמנית שובה הלב שמספק האובייקט הדומם עבור הצופים ברשת מטפלים אנשי מקצוע וזואולוגים מבינים היטב אמת קלינית כואבת ומורכבת. התפתחות רגשית קוגניטיבית וחברתית מלאה תלויה באופן מוחלט ובלתי מתפשר בחוויה של סובייקטיביות משותפת וחיבור אותנטי חי ונושם עם בני אותו המין. הדיווחים העדכניים והמשמחים המגיעים ממרכזי הטיפול מלמדים כי הקוף שחולץ מתחיל ליצור בצעדים איטיים מהוססים וזהירים מאוד קשרים חברתיים ראשוניים עם חברי הלהקה מה שמייצג את ליבת תהליך השיקום האמיתי שלו ואת תחילת החזרה ההכרחית למסלול חיים נורמטיבי בטבע.

שלב זה המכונה בספרות המקצועית סוציאליזציה מחדש הוא אולי האתגר הטיפולי וההתפתחותי הגדול והמסובך ביותר. הוא דורש מהיונק הצעיר מעבר חד קיצוני ומעורר אימה מסביבה סטטית מוגנת ואשלייתית שהיא נטולת דרישות הפתעות או עימותים אל חברה חיה ודינמית שהיא מטבעה רועשת תובענית בלתי צפויה לחלוטין ומלאה בהיררכיות מורכבות. המרחב המרכזי והטבעי שבו מתרחשת הלמידה הקריטית הזו בקרב פרימטים ויונקים חברתיים הוא משחק פיזי וסוער במרחב הפתוח. רק דרך השתתפות פעילה בהתגוששות פיזית עם בני הגיל חוויות יומיומיות של מריבות תסכולים על מעמד וחשיבות עליונה של טקסי פיוס יונקים צעירים לומדים בדרך הקשה אך היעילה ביותר את גבולות הכוח הפיזי של עצמם ואת הקודים הסמויים והעדינים של קבלה חברתית ראויה בלהקה. האובייקט הדומם והמוכר לעולם לא יתנגד גם מול אגרסיביות קיצונית ולכן אינו יכול ללמד מעולם ריסון עצמי או ויסות תגובות. עליו להיכנס לזירה החברתית המאיימת להיפגע באמת להתאכזב מרה ולשרוד זאת שוב ושוב כדי לבנות אמון בסיסי ויכולת התמודדות בעולם האמיתי.

חשוב לעצור ולשאול את השאלה הקשה והכואבת מה קורה כאשר תהליך סוציאליזציה זה נכשל באופן חלקי או מלא לאחר חסך עמוק בשלבי החיים המוקדמים. תצפיות ארוכות טווח בטבע ובשבי מראות שלעיתים ההשפעות של חסך מוקדם וקיצוני זה נשארות ומהדהדות לאורך שנים ארוכות אל תוך הבגרות וחלק ניכר מהפרטים נותרים תמיד בשוליים החברתיים של הלהקה נמנעים ממגע קרוב ואינטימי או מגיבים בפרצי תוקפנות פתאומית ובלתי מותאמת לסיטואציה החברתית. הדרמה המורכבת והעמוקה הזו של ניסיון השתלבות מול סכנת דחייה מלווה גם את חיי מטופלינו האנושיים יום יום ושעה שעה בדרכים מגוונות. במרחבים טיפוליים מערכתיים וקבוצתיים אנו עדים לא פעם לתהליך מקביל ומרגש שבו מטופלים בוגרים לומדים לראשונה בסביבה בטוחה המוחזקת על ידי אנשי מקצוע דרך חיכוך יומיומי השלכות פסיכולוגיות והדדיות בקבוצה כיצד לווסת תוקפנות באופן בריא ולא הרסני כיצד לבקש קרבה אמיתית מהזולת מבלי לחשוש להיבלע על ידי האחר או לאבד את העצמי ולשאת באומץ ויציבות את הנפרדות והבדידות האקזיסטנציאלית המלווה את כולנו כבני אנוש במסע החיים.

נקודה למחשבה קלינית מנגנוני הגנה כאובייקטים תחליפיים בחדר הטיפולים

הסיפור המרתק שאנו עוקבים אחריו ברשתות מזקק לתוכו באופן כמעט ספרותי מטאפורה קלינית עוצמתית חיה ורלוונטית במיוחד לעבודתנו הפסיכולוגית היומיומית בקליניקה המודרנית והעמוסה. מבוגרים רבים משכילים מתפקדים למראית עין ואף מצליחים בקריירה מגיעים אלינו לטיפול כשהם למעשה נאחזים נואשות מתחת לפני השטח וללא הרף באובייקט תחליפי יציב ונוקשה משלהם שנועד להגן עליהם מכל משמר. במקום בובת בד תמימה או פרווה רכה ונעימה ההגנות הנפשיות של מטופלינו הבוגרים לובשות צורות הרסניות מוסוות ומתוחכמות הרבה יותר כמו התמכרות כרונית וקשה לחומרים מסממים המאלחשים את הכאב ניתוק דיסוציאטיבי חריף המנתק מהמציאות אינטלקטואליזציה קיצונית ורציונליזציה הממסכת כל גישה לרגש אותנטי חשוף או נסיגה עמוקה ומתמשכת אל תוך קשרים וירטואליים שטחיים נטולי קונפליקטים וסיכון אמיתי.

כל אלו מתפקדים בעולמו הפנימי של המטופל כאובייקטים סטטיים דוממים וצפויים לחלוטין שניתן לשלוט בהם בקלות רבה ולנבא את תגובתם באופן מוחלט בכל רגע נתון. הם מספקים הרגעה מיידית לחרדה שיכוך כאבים פסיכולוגי מהיר וזמין ונחמה עמוקה תוך עקיפת הסכנה אובדן השליטה והכאב הפוטנציאלי שטמונים תמיד באינטראקציה חיה פגיעה משתנה ובלתי צפויה עם בני אדם בשר ודם. חשבו למשל על מטופל אנונימי בשנות השלושים לחייו שהגיע לטיפול מקצועי לאחר שהתבצר במשך קרוב לעשור בעבודה סיזיפית סביב השעון בחברת הייטק תובענית ודורסנית כשאת כל שעות הלילה הפנויות העביר בניתוק מוחלט בתוך משחקי רשת מרובי משתתפים המעניקים אשליה של חברה אך נטולי כל אינטימיות וקשר עין. אובייקטים וירטואליים ומקצועיים אלו הבטיחו לו תחושת שליטה עליונה ומנעו חוויה חוזרת וטראומטית של חרדת נטישה עמוקה שחווה בילדותו המוקדמת אך יחד עם זאת הם הותירו אותו בקיפאון רגשי עמוק בעצירה התפתחותית מוחלטת ובבדידות תהומית שקשה לתאר במילים. הנטייה המקצועית שלנו לעיתים כמטפלים נלהבים המזהים את מקור הסבל היא לנסות לתלוש את מנגנון ההגנה באבחה אחת חדה ומהירה אך עלינו לזכור תמיד שפעולה פתאומית כזו עלולה להוביל לרגרסיה עמוקה הרסנית ובלתי הפיכה שתבריח את המטופל. תפקידנו הראשון לפני כל פרשנות והחשוב מכל הוא להעניק תוקף חמלה והכרה מכבדת לאובייקט המנחם ששמר על המטופל בחיים מבחינה פסיכולוגית ומנע התרסקות מוחלטת בתקופות חשוכות שבהן היה נטוש ולבדו בעולם מערער.

רק לאחר בנייה איטית עקבית רגישה וזהירה מאוד של ברית טיפולית בטוחה ויציבה לחלוטין הקשר הטיפולי הופך בהדרגה ותוך ניסוי וטעייה לאובייקט החי נושם והמגיב שהמטופל כה זקוק לו למען ריפויו העמוק. המטפל הופך בחדר לסובייקט אנושי המסוגל לשאת את ההשלכות האכזבות והשתיקות בטיפול ומוכיח בעקביות כי הקשר יכול לשרוד זעם תסכול ורצון להרוס מבלי להתפרק או לנקום. בין אם אנו עובדים בגישה פסיכודינמית קלאסית השמה דגש נרחב על יחסי אובייקט בטיפול ממוקד רגש החוקר את דפוסי ההתקשרות או משלבים התערבויות סומטיות ממוקדות טראומה המעבדות מתח דרך הגוף המטרה הרחבה והמשותפת של כל גישות אלו היא בסופו של דבר לייצר מחדש עבור המטופל את אותו בסיס בטוח וחיוני שמעולם לא חווה באופן רציף ומיטיב בילדותו. בתוך המרחב המחזיק סבלני והמכיל הזה המטופל יכול סוף סוף להרפות בעדינות בתחושת ביטחון ובקצב אישי המותאם ליכולותיו את האחיזה הכפייתית והנוקשה מהאובייקט הדומם ולהעז צעד אחר צעד להושיט את ידו אל עבר קשר חי פגיע משמח ומשמעותי באמת עם העולם האנושי שסביבו.

ביבליוגרפיה

Bowlby, J. (1969). Attachment and loss: Vol. 1. Attachment. Basic Books.

Harlow, H. F. (1958). The nature of love. American Psychologist, 13(12), 673–685.

Lorenz, K. (1943). Die angeborenen Formen möglicher Erfahrung [The innate forms of potential experience]. Zeitschrift für Tierpsychologie, 5(2), 235–409.

Panksepp, J., & Biven, L. (2012). The archaeology of mind: Neuroevolutionary origins of human emotions. W. W. Norton & Company.

Porges, S. W. (2011). The polyvagal theory: Neurophysiological foundations of emotions, attachment, communication, and self-regulation. W. W. Norton & Company.

Schore, A. N. (2015). Affect regulation and the origin of the self: The neurobiology of emotional development. Routledge.

Winnicott, D. W. (1953). Transitional objects and transitional phenomena. International Journal of Psycho-Analysis, 34, 89–97.