התקף פסיכוטי הינו מצב פסיכיאטרי מורכב שכולל תסמינים כמו הזיות, דיסאוריינטציה במרחב, תסיסה פסיכו-מוטורית, ופגיעה בחשיבה. המטופלים המתמודדים עם התקף פסיכוטי נתונים לקשיים רבים בתפקודים הנפשיים וההתנהגותיים, ולכן חשוב מאוד לזהות ולטפל בתסמינים אלו במוקדם שניתן.
כאשר מטופל חווה תסמינים פסיכוטיים, יש לפנות אל פסיכיאטר או פסיכולוג קליני בזמן הדורש דקדוק באבחון, התייעצות, ואיתור הטיפול המתאים ביותר. תהליך האבחון יכול לכלול גם אבחונים מבדלים על מנת להבדיל בין הפרעות נפשיות שונות ולהבין את הגורמים המובילים לתסמינים הפסיכוטיים של המטופל.
הטיפול בהתקף פסיכוטי עשוי לכלול שילוב של תרופות ופסיכותרפיה. תרופות עשויות לכלול אנטיפסיכוטיות, אנטידפרסנטים, או תרופות מעצבות, על פי הצורך. פסיכותרפיה עשויה להשתמש בטכניקות שונות כמו טיפול CBT (קוגניטיבי התנהגותי), טיפול מיוחד לפסיכוזה, ותמיכה בין אישית על מנת לסייע למטופל בהתמודדות עם תסמינים ולשפר את איכות החיים. כמו כן, ייתכן כי יהיו נדרשים תמיכה משפחתית ותיאום עם הצוות הרפואי כדי להבטיח את היעילות המרבית של הטיפול.
במקרים מורכבים יותר, ייתכן שיידרש טיפול מיוחד בבית חולים פסיכיאטרי על מנת להעניק למטופל שיקום נפשי ופיזי ולשמור על בטיחותו ושל הסביבה. במהלך השהות בבית החולים, יכולים המקצוענים להבין טוב יותר את צרכי המטופל ולהתאים טיפול משולב המתחיל בשיקום וממשיך בטיפול אמבולטורי.
חשוב לזכור כי כל מטופל הוא ייחודי ושהתקפים פסיכוטיים עשויים לגרום לשינויים רבים בחייו של האדם. חלק מהמטופלים ייכנסו לתהליך התאוששות ממהיר יותר, בעוד שאחרים יידרשו לטיפול ארוך יותר ומורכב יותר. זיהוי מוקדם של התקף פסיכוטי וטיפול נכון בתסמינים עשויים להשפיע באופן משמעותי על התוצאות הטיפוליות והשיקום של המטופל.
מאפיין מרכזי בפרק פסיכוטי ראשוני הוא שהוא משמש כהתחלה ראשונה של מחלת נפש, כולל סכיזופרניה. בסכיזופרנים, פרק זה יכול להתבטא בגילאים שונים:
פסיכוזות שכיחות למדי בקרב אנשים; כ 1-2% מהאוכלוסייה סובלים מהם. בעולם יש מעל ל- 51 מיליון אנשים עם סכיזופרניה. מעל ל -20% מכלל החולים, הפרק הפסיכוטי העיקרי מתבטא בגיל צעיר – עד 25 שנים.
תלוי בסוג מחלת הנפש, התקף שונה מחולה לחולה והוא נמשך בין מספר ימים למספר שבועות.
בסכיזופרניה, התקף פסיכוטי נמשך בין 6 ל 8 שבועות ועשוי להיות מלווה בקטטוניות והזיות.
בהתרחשות התקף פסיכוטי, מטופלים חווים שינויים בתפיסת המציאות האובייקטיבית, כאשר תפיסות חושיות ומנגנון ההבנה של אירועים משתנים באופן קיצוני. כתוצאה מכך, הם עשויים לחוות תסמינים כמו שינויים במצב רוח ללא סיבות גורמיות חיצוניות, נפילה לדיכאון או פעילות מוגזמת. אצל 5-10% מהמטופלים, מיד לאחר התקף פסיכוטי ישנה התקדמות חדה של המחלה עם תסמינים פסיכוטיים מתמשכים.
השינויים בתפיסה וההבנה במהלך התקף פסיכוטי עשויים להימנע מהאיכות האובייקטיבית של חוויות חושיות, ובמקום כך הם יכולים להתמקד ברצון עצמי או במחשבות קפיצה. תסמינים פסיכוטיים משתנים בין אדם לאדם ותלויים במאפיינים האישיים של המטופל, באורח חייו, פחדיו ורצונותיו. כך, ישנה מגוון רחב של צורות בהם יכולים להופיע תסמינים פסיכוטיים, כולל דימויים מובהקים, אשליות, תסמינים של הפרעת דעת ואף דיכאון פתאומי.
חשוב להבין כי תגובות ותסמינים פסיכוטיים אינם אחידים עבור כל מטופל, והם עשויים להשפיע על התנהגותם, יכולות התמודדות ואיכות החיים של האדם המושפע. לעיתים, ייתכן שישנה חוסר התאמה בין המטופל לסביבה החיצונית, עקב קשיים בהבנת מציאות חיצונית ובהבנת רגשות וכוונות של אחרים. יתר על כן, מטופלים במהלך התקף פסיכוטי עשויים לחוות תסמינים כמו אשליות, תסמינים של הפרעת דעת, וכן חרדות ופרנויה, שיכולות להוביל לקשיים בין אישיים ולדרדרת יכולות תפקודיות.
טיפול בתסמינים פסיכוטיים כולל שילוב של טיפולים פרמקולוגיים ופסיכותרפיה, במטרה לשפר את תפקוד המטופל ולטפל בתסמינים הספציפיים של המצב הנפשי. ייתכן שטיפולים אלו יכללו שימוש בתרופות המטפלות בתסמינים פסיכוטיים, כמו תרופות משלב האנטיפסיכוטיות, תרופות לטיפול בדיכאון ותרופות מעצבות. בנוסף, פסיכותרפיה עשויה לעזור למטופל להבין ולעבד את חוויות ההתקף הפסיכוטי, לפתח כלים להתמודדות עם התסמינים ולשפר את יכולות התפקוד היומיומיות. טכניקות פסיכותרפיה כמו טיפול קוגניטיבי התנהגותי, טיפול במיוחד לפסיכוזה ותמיכה בין אישית עשויה להיות שימושית בהקלה על תסמינים ובקידום התאוששות.
חשוב לזהות ולטפל בתסמינים פסיכוטיים במוקדם, על מנת למנוע פגיעה נפשית או תרבותית עמיקה יותר ולשפר את תוצאות הטיפול. במקרים מסוימים, ייתכן שנדרש טיפול מיידי בבית חולים פסיכיאטרי לשיקום ולטיפול במצב הנפשי הפסיכוטי.
בנוגע לטיפול בתסמינים פסיכוטיים, ייתכן שישנה צורך בשיתוף פעולה בין המטופל, משפחתו והצוות הרפואי, על מנת לקבוע את הגישה הטיפולית המתאימה ביותר עבור כל מטופל. הבנה עמיקה של הצרכים הייחודיים של האדם ושיתוף פעולה עם הצוות הרפואי עשויים להביא לטיפול יעיל והקלה על התסמינים הפסיכוטיים.
המוח האנושי הוא איבר מורכב אחד שתפקודו נחקר באופן פעיל. לא ניתן לתת הסבר מדויק בוודאות של 100%, אבל להלן מסלול מוצע לחרדה.
חרדה קשורה לאחד המתווכים המוחיים העיקריים – סרוטונין, וכן לאמיגדלה, שהיא חלק מהמערכת הלימבית של המוח. תפקידו של המתווך הוא להעביר מידע מתא עצב אחד למשנהו במוח, וחלקים שונים הקשורים זה לזה במוח מנתחים מידע המתקבל הן בגוף עצמו והן מחוצה לו על מנת ליצור תגובה מתאימה.
בתחילה, אדם חש את המצב, אשר מנותח על ידי קליפת המוח הקדם-מצחית והאזור האיסולרי, ומגדיר את המצב כמסוכן או בטוח. מידע זה נכתב בהיפוקמפוס הקשור לזיכרון. אם המצב הוערך כמסוכן, ההיפוקמפוס ומבנים אחרים המוזכרים של המוח משפיעים על האמיגדלה, שבתורה מגרה את מבני המוח, וכתוצאה מכך נוצרת התרגשות פיזיולוגית והתנהגותית, אדרנלין משתחרר, הנשימה מואצת. , ונוצרת מוכנות להתנהגות הנמנעת והמגוננת.
אם, מסיבה כלשהי, במהלך התפתחות המוח, נעשה שימוש באמיגדלה ובמערכת החרדה הנלווית לה לעתים קרובות מדי או אינטנסיבי מדי, המערכת הופכת רגישה מדי ומגיבה בדירוג מסוכנות גם במצבים הבטוחים ביותר. מאמינים שאם יש מעט מדי סרוטונין, המוח עלול להגיב בצורה אלימה מדי ולגרום לחרדה ופחד כאשר הוא מיותר לחלוטין, שמתחיל להפריע לאדם בחייו.
הסיבות המדויקות לרגישות היתר של מערכת זו אינן ידועות ועשויות להשתנות מעט מאדם לאדם; באופן כללי, סביר להניח שזו תוצאה של מתח רב מדי. דברים ומצבים שונים יכולים לגרום ללחץ עבור אנשים שונים.
התמכרות לסמים גורמת לשינוי תודעתי, משפיעה לרעה על נפשו של אדם מכור. היווצרות ההתמכרות מופעלת על ידי קולטנים במוח הרגישים לחומרים פסיכוטרופיים. ישנם מספר שלבים בהתפתחות ההתמכרות, המתבטאים בתסמונות הבאות:
עומק ההפרעה הפסיכוטית של המכור תלוי בסוג הסם בו הוא משתמש. ככל שהתרופות קשות יותר, ההפרעה מתפתחת חמורה יותר. השימוש המתמיד באופיאטים מביא להתפתחות תסמיני גמילה חמורים – החולה חרד, מודאג כל הזמן, סובל מנדודי שינה. המכור מאבד עניין מקצועי, קשרים חברתיים, נעשה חשאי, אדיש לבעיות של קרובי משפחה, רמאי. עם הזמן הרגישות לחומרים פסיכוטרופיים יורדת, והמכור מעלה את המינון.
עוד כתבות: