גיבורים בעל כורחם – השפעת אירועי טרור ומלחמה על הנפש האנושית

מרלן מאור ערכה הרצאה מרתקת בשם "גיבורים בעל כורחם", שנמסרה במסגרת אירוע של האגודה הישראלית לפסיכותרפיה ממוקדת, בהנחיית ד"ר שלמה זלוטניק וגילה הרן. ההרצאה עסקה בהשפעתם של אירועי טרור ומלחמה על הנפש האנושית, תוך ניתוח דינאמי וקליני של התהליכים המאפיינים מטופלים המתמודדים עם פוסט טראומה או טראומה מורכבת.

מאור התמקדה בתיאור מורכבויות הטיפול בטראומה, והדגישה כיצד טראומה אינה רק חוויה חיצונית אלא כזו החודרת עמוק לנפשו של האדם, מערערת את תחושת העצמי ומשנה את האופן בו הוא תופס את עולמו ואת מערכות יחסיו. אחד הנושאים המרכזיים בהרצאה היה הפגיעה ביכולת הסימבולית של אדם – אותה יכולת להמיר חוויות לכדי סמלים מנטליים שניתן לעבד ולהתמודד עימם. כאשר יכולת זו נפגעת, הטראומה מתקבעת בנפש כגוף זר שאינו ניתן לעיבוד. מצב זה, שהוגדר גם כ"קפסולציה", מתאר מצב בו הטראומה נשארת "כלואה" בתוך הנפש, מנותקת ממערכות אחרות של הזיכרון והחוויה.

מאור עסקה גם במושגים של העברה והעברה נגדית – תהליכים בהם רגשות, תחושות וחוויות מן העבר מועברים אל מערכות היחסים בהווה, ובפרט אל המטפל. היא הדגישה את חשיבות השימוש בתהליכים אלו ככלים טיפוליים שמאפשרים להעמיק את ההבנה של עולמו הפנימי של המטופל. במהלך ההרצאה הודגש גם המפגש בין המציאות החיצונית לפנטזיות מוקדמות, וכיצד טראומות נוכחיות מעוררות פנטזיות ראשוניות ואף "חרדות ארכאיות" – תחושות קדומות של כיליון ופחד שאינן ניתנות לעיבוד מילולי. התנגשות זו יכולה להוביל להפרעות נפשיות שונות, הנושאות לעיתים ביטוי ייחודי בכל מטופל.

במהלך ההרצאה, מאור הציגה את המורכבות הדיאגנוסטית בטיפול בטראומה. היא הבחינה בין PTSD – המאופיינת בסימפטומים כמו חודרנות, המנעות, עוררות יתר ודיכאון – לבין טראומה מורכבת, שנוצרת בעקבות חשיפה חוזרת לאירועים טראומטיים ומתבטאת בשינויים עמוקים בזהות וביחסים הבין-אישיים. עם זאת, מאור ציינה כי במציאות, הגבולות בין המצבים הללו אינם ברורים ולעיתים מתערבבים.

מאור הציעה גישה טיפולית דינאמית וספירלית, שבמסגרתה ישנה כניסה הדרגתית וזהירה לעומק הטראומה ויציאה ממנה, כדי למנוע הצפה רגשית או רגרסיה מצד אחד, אך גם להימנע מהימנעות מוגזמת שעלולה להותיר את המטופל בתחושת בדידות עמוקה. היא הדגישה את הצורך בגמישות ובשילוב של טכניקות טיפוליות שונות, כמו EMDR, חשיפה ממוקדת, עבודה עם הגוף וגישות נרטיביות ודינאמיות, תוך התאמה אישית לצרכיו של כל מטופל.

עוד הודגש במהלך ההרצאה נושא "הרוע" המתעורר במצבים טראומטיים קיצוניים, והקשר שלו לאינסטינקט המוות. מאור תיארה כיצד טראומות קשות מעלות לעיתים קרובות תחושות של אובדן משמעות, משאלות מוות ואפילו התנגדות לשיפור. המטפל, כך הדגישה, נדרש להחזיק את המתח בין אינסטינקט המוות לאינסטינקט החיים ולאפשר למטופל לעבד את שני הכוחות הללו כדי להגיע לבחירה מחודשת בחיים.

היבט חשוב נוסף עליו דיברה מאור היה האנושיות והחמלה שצריכים להתקיים בטיפול בטראומה. כאשר מטופל חווה אובדן עמוק של ביטחון ושל אמון בעולם, המטפל נדרש להיות נוכח כעוגן אנושי ולא רק מקצועי. קשר עין, חום אנושי ולעיתים אף מחוות פשוטות כמו חיבוק, שמיכה או כוס תה יכולים להיות משמעותיים מאוד עבור מטופלים שמרגישים מנוכרים וקרועים מבפנים.

לסיכום, ההרצאה של מאור הציעה תובנות מעמיקות על השפעותיהם של אירועים טראומטיים על הנפש האנושית, לצד כלים ותובנות לטיפול בהם. המסר המרכזי היה שהטיפול בטראומה אינו עוסק במחיקת הכאב אלא בהפיכתו לחלק אינטגרלי מהעצמי, כזה שניתן לחיות לצדו ולבנות חיים מחדש מתוך ההריסות. הרצאתה של מאור הייתה עמוקה, מקצועית ומעוררת השראה, והיא הצליחה להאיר אור על אחד התחומים המורכבים ביותר בעולם הטיפול.