מדוע אזרחי ישראל ממשיכים לבחור בפוליטיקאים למרות חוסר האמון? – היבטים פסיכולוגיים
18/05/2024 Psychologim.com
Psychologim.com | 29/11/2021 12:45בעיקרון, אנורקסיה נרבוזה מתפתחת אצל נערות ונשים צעירות. הפרעות אכילה בדרך כלל מתחילות בגיל ההתבגרות ולעיתים נדירות לאחר 40 שנה.
ישנם שני סוגים של אנורקסיה נרבוזה:
בולימיה מוגדרת כצורכת הרבה יותר מזון ממה שרוב האנשים אוכלים בפרק זמן דומה בנסיבות דומות עם אובדן שליטה.
האטיולוגיה של אנורקסיה נרבוזה אינה ידועה.
בנוסף למין הנשי, זוהו מספר גורמי סיכון. בחברה המערבית השמנת יתר נחשבת לא מושכת ולא בריאה. הרצון להיות רזה נפוץ, גם בקרב ילדים. יותר מ-50% מהבנות לפני גיל ההתבגרות עושות דיאטה או נוקטות באמצעים אחרים כדי לשלוט במשקלן. נראה כי דאגה מוגזמת למשקל או היסטוריה של דיאטה מעידה על סיכון מוגבר, וסביר להניח שקיימת נטייה גנטית כלשהי; מחקרים רחבי הגנום החלו לזהות לוקוסים ספציפיים הקשורים לסיכון מוגבר זה.
גורמים משפחתיים וחברתיים עשויים לשחק תפקיד. חולים רבים הם ממעמד סוציו-אקונומי בינוני או גבוה; הם פדנטיים, נוטים להתנהגות אובססיבית, בעלי רמה ממוצעת של אינטליגנציה ומציבים סטנדרטים גבוהים מאוד להישגים והצלחה.
הפרעות אנדוקריניות שכיחות באנורקסיה נרבוזה; הם כוללים:
בדרך כלל המחזור נפסק, אך הפסקה כזו אינה עוד קריטריון אבחוני. ירידה במסת העצם. בחולים עם תת-תזונה חמורה, כמעט כל מערכת איברים מרכזית יכולה להיפגע. עם זאת, הרגישות לזיהום בדרך כלל אינה עולה.
התייבשות ואלקלוזה מטבולית, ירידה ברמות אשלגן ו/או נתרן בסרום שכיחות; תופעות אלו מחמירות כתוצאה מהשראת הקאות, צריכת חומרים משלשלים ומשתנים.
יש ירידה במסה של שריר הלב, נפח תפוקת הלב. בחולים כאלה, לעתים קרובות נצפתה צניחת שסתום מיטרלי. בחלק מהמטופלים, מרווח ה-QT מתארך (גם לאחר התאמה לדופק), אשר בשילוב עם חוסר איזון אלקטרוליטים, מגביר את הסבירות לפתח טכי-קצב. מוות פתאומי אפשרי, לרוב עקב טכי-קצב חדריות.
אנורקסיה נרבוזה יכולה להיות קלה וקצרת מועד, אך ישנם מקרים של מחלה קשה ובלתי פתירה.
למרות תת המשקל, רוב המטופלים מודאגים מכך שהם סובלים מעודף משקל או שחלקים מסוימים בגופם (למשל, ירכיים, ישבן) מטוסטיים מדי. הם ממשיכים בניסיון לרדת במשקל למרות הבטחות ואזהרות מחברים ובני משפחה שהם רזים או אפילו שהם סובלים מתת משקל משמעותי, וגם רואים בכל עלייה במשקל פיקוח בלתי מקובל על השליטה העצמית שלהם. הדאגה והחרדה של המטופל ממשקלו ממשיכות לבנות גם כשמתפתח בזבוז.
המונח "אנורקסיה" אינו מדויק לחלוטין, שכן התיאבון נמשך פעמים רבות עד שהמטופל מגיע לשלב כרייה חמור. מטופלים מראים דאגה לגבי האוכל שלהם והם לכולים:
לעתים קרובות הסובלים מגזימים מילולית את צריכת המזון ומסתירים התנהגויות חריגות כגון הקאות. בולימיה מופיעה ב-30-50% מהחולים. חולים אחרים פשוט מגבילים את צריכת המזון שלהם.
אנשים רבים עם אנורקסיה נרבוזה משתמשים בפעילות גופנית מוגזמת כדי לשלוט במשקלם. גם מטופלים הנוטים להיות תשושים נוטים לשמור על רמות פעילות גבוהות (כולל פעילות גופנית נמרצת).
מטופלים מתלוננים לעתים קרובות על נפיחות, אי נוחות בבטן ועצירות. הליבידו בדרך כלל יורד בחדות. דיכאון נצפה לעתים קרובות.
לחולים יש ברדיקרדיה, ירידה בלחץ הדם, היפותרמיה, שיער ולוס או הירסתיזם קלה ובצקת. מסת רקמת השומן מופחתת מאוד. מטופלים שמקיאים לעיתים קרובות עלולים לסבול מנזק לאמייל השן, הגדלה ללא כאב של בלוטות הרוק ו/או דלקת בוושט.
אי הכרה בחומרת משקל גוף נמוך ותזונה מוגבלת הם מאפיינים אופייניים לאנורקסיה נרבוזה. חולים מסרבים להיות מוערכים ומטופלים; ככלל, בני משפחה מביאים אותם לרופא או שהם הולכים לרופא עבור מצב רפואי אחר.
קריטריונים קליניים לאבחון של אנורקסיה נרבוזה כוללים את הדברים הבאים:
אצל מבוגרים, משקל גוף נמוך מוגדר על ידי מדד מסת הגוף (BMI). BMI <17 ק"ג/מ"ר נחשב לאינדיקטור של תת משקל; BMI של 17 עד <18.5 ק"ג/מ"ר יכול גם להיחשב נמוך למדי, אבל זה תלוי במשקל ההתחלתי של המטופל.
עבור ילדים ומתבגרים, נעשה שימוש באחוזון גיל BMI; האחוזון החמישי נחשב בדרך כלל גבולי. עם זאת, ילדים מעל האחוזון ה-5 שאינם עומדים בטבלת חיזוי הגדילה יכולים להיחשב גם לעמידה בקריטריון משקל לידה נמוך; המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) מפרסם תרשימי אחוזון גילי BMI וטבלאות גובה סטנדרטיות (ראה תרשימי צמיחה של CDC). מחשבוני BMI מיוחדים זמינים לילדים ולמתבגרים.
אחרת, המטופלים עלולים להרגיש טוב ולהיות מעט, אם בכלל, חריגות בבדיקות הדם שלהם. המפתח לאבחון הוא לזהות מאמצים פרואקטיביים מתמשכים להימנע מעלייה במשקל ופחד עז מהשמנה שאינו פוחת עם הירידה במשקל.
הפרעה נפשית נוספת, כמו סכיזופרניה או דיכאון ראשוני, עלולה להוביל לירידה במשקל וחוסר רצון לאכול, אך הפרעות אלו אינן קשורות לאנורקסיה נרבוזה ולחולים בהפרעות אלו אין דימוי גוף מעוות.
במקרים נדירים, הפרעה גופנית חמורה שלא אובחנה יכולה להיות גורם לירידה במשקל. הפרעות כאלה יכולות לכלול תסמונות של חוסר ספיגה (לדוגמה, כתוצאה ממחלת מעי דלקתית או מחלת צליאק), סוכרת מסוג 1 שאובחנה לאחרונה, אי ספיקת יותרת הכליה וסרטן. תסמינים דומים יכולים להתפתח עם שימוש לרעה באמפטמין.
התמותה גבוהה, ומתקרבת ל-10% לעשור בקרב מטופלים במוקד הקליני; מחלה קלה לא מאובחנת עלולה לגרום למוות לעיתים נדירות. עם הטיפול, הפרוגנוזה היא כדלקמן:
ילדים ובני נוער שטופלו באנורקסיה נרבוזה מתפקדים טוב יותר ממבוגרים.
טיפול באנורקסיה נרבוזה עשוי לדרוש התערבות קצרת טווח בעלייה במשקל כדי להציל את חיי המטופל. עם ירידה מהירה או חמורה במשקל, כאשר משקל הגוף מופחת ביותר מ-75% מהמומלץ, יש צורך בשיקום דחוף למשקל, ולשם כך יש לשקול אפשרות לאשפוז של המטופל. אם מתעוררים ספקות, יש לאשפז את החולים.
טיפול חוץ יכול לכלול תמיכה והשגחה בדרגות שונות של אינטנסיביות והוא מטופל בדרך כלל על ידי צוות של רופאים.
תמיכה תזונתית ניתנת לרוב בשילוב עם טיפול התנהגותי, שיש לו מטרות ברורות להתאוששות במשקל. חידוש תזונה מתחיל ב-30-40 קק"ל / ק"ג ליום; זה יכול לספק עלייה במשקל של 1.5 ק"ג לשבוע באשפוז ו-0.5 ק"ג לשבוע בטיפול חוץ. עדיף מזון מוצק דרך הפה, אך תוכניות רבות להחלמה במשקל משתמשות גם בתוספי מזון נוזליים. חולים חסרי תזונה, עמידים לטיפול, זקוקים לפעמים להאכלה מהאף.
סידן יסודי 1200 עד 1500 מ"ג ליום וויטמין D 600 עד 800 IU ליום נרשמים בדרך כלל לטיפול באוסטיאופורוזיס.
לאחר ייצוב מאזן התזונתי, הנוזלים והאלקטרוליטים, מתחיל מהלך ארוך של שיקום. עיקר הטיפול הוא פסיכותרפיה אמבולטורית. תוצאות התנהגותיות כגון תזונתיות ועלייה במשקל צריכות להיות בעלות חשיבות מיוחדת בטיפול. הטיפול צריך להימשך שנה לאחר התאוששות המשקל. התוצאות הטובות ביותר מושגות אצל מתבגרים עם הפרעה זו למשך פחות מ-6 חודשים.
עבור מתבגרים, השפעה טובה מושגת על רקע פסיכותרפיה משפחתית, בפרט, על פי שיטת מודסלי (מה שנקרא טיפול משפחתי). לדגם זה 3 שלבים:
הטיפול באנורקסיה נרבוזה מסובך בגלל הפחד של המטופלים מעלייה במשקל והכחשת מחלתם. על הרופא לפתח מערכת יחסים רגועה, אמון ויציבה עם המטופל, ולהמליץ בחום על צריכת קלוריות מתאימה.
הטיפול כולל גם מעקב קבוע, ולעיתים קרובות פיקוח, על ידי צוות רופאים, כולל תזונאי, שיכול לספק תוכניות ארוחות ספציפיות או מידע על הקלוריות הדרושות להחזרת המשקל לרמות נורמליות.
למרות העדיפות הניתנת לפסיכותרפיה, גם טיפול תרופתי יכול להיות יעיל. נטילת אולנזאפין עד 10 מ"ג דרך הפה פעם ביום עשויה לקדם עלייה במשקל.
