מיקי דורון – SEE FAR CBT
10/04/2024 Psychologim.com
Psychologim.com | 13/05/2024 12:47תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח (Munchausen syndrome by proxy), ידועה גם כ"תסמונת מינכהאוזן בקירוב" או "זיוף רפואי מופעל", היא מצב פסיכולוגי בו אדם אחד (השליח) מזייף, מגזים או ממציא בכוונה סימפטומים רפואיים באדם אחר, בדרך כלל ילד או מבוגר תלוי, במטרה להשיג תשומת לב רפואית ואכפתיות מצד צוותים רפואיים. מטרת מעשיו של השליח אינה לגרום נזק מודע, אלא להבטיח כי ה"נפגע", שהוא למעשה קורבן, ימשיך להיות מוקף דאגה וטיפול רפואי.
השליחים בדרך כלל מבצעים מעשים אלה תוך כדי שימוש בידע רפואי מוגבל שיש להם כדי לייצר תמונה אמינה של מחלה. יכולים להיות מקרים שבהם השליח מוסיף לסימפטומים קיימים של הקורבן או ממציא כאלה שלא היו בכלל, תוך כדי שימוש בתרופות ליצירת תסמינים או עיוות תוצאות בדיקות. לעיתים קרובות השליח משדר תמונה של דאגה עמוקה לבריאות הקורבן, מה שמקשה על זיהוי התסמינים המזויפים ועל הפרדתם מהסימפטומים האמיתיים.
תופעה זו יכולה לגרום לנזק רב לקורבן, שנדרש לעבור טיפולים רפואיים מיותרים ולעיתים אף פוגעים, הכוללים תרופות, ניתוחים והליכים רפואיים אחרים שאינם נחוצים. ההשלכות הרגשיות והפסיכולוגיות על הקורבן כוללות פגיעה באמון באחרים, פגיעה בדימוי העצמי, חרדה ולעיתים אף טראומה.
תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח נחשבת לאחת מההפרעות הפסיכולוגיות הנדירות והקשות ביותר לאבחון. הסיבה לכך היא שהסימפטומים הנ"ל נוצרים באמצעות שליח שלרוב יוצר תדמית של הורה או מטפל דואג ואחראי. השליחים, שבדרך כלל הם הורים לילדים, מבצעים מעשים כמו שינוי תוצאות בדיקות רפואיות, יצירת פציעות או החמרת מצבים רפואיים קיימים באופן מכוון, תוך שימוש במידע רפואי זמין להם.
השליחים עשויים להשתמש בתחבולות מורכבות למען ייצור סימפטומים או החמרתם, כגון להוסיף חומרים לדגימות בבדיקה או לספק לתרופות שאינן מיועדות לקורבן, כדי לייצר או להחמיר סימפטומים רפואיים. שינוי במינונים של תרופות, או יצירת תרחישים בהם הקורבן "נפגע" לכאורה בתאונות. מטרתם אינה רק להשיג טיפול רפואי אלא לזכות בהכרה ובאהדה על תפקידם כמטפלים אכפתיים ומסורים, מה שעלול להסתיר את המניעים האמיתיים מאחורי הפעולות שלהם.
בנוסף, זיהוי ההפרעה מורכב גם בשל נטיית המערכת הרפואית להניח ביטחון בהורים ובמטפלים, שבדרך כלל מציגים עצמם כדואגים ומעורבים בבריאות הילד או המבוגר התלוי. האמון הזה עשוי להסתיר את האמת ולהאט את התהליך של אבחון נכון והתערבות רפואית מתאימה, מה שמצריך רגישות גבוהה ולעיתים גם חקירה רפואית מעמיקה כדי לחשוף את האמת הקשה.
המקרה מתחיל בגילוי ההתעללות המתמשכת של הורים חרדים בבנם בן ה-4, שאושפז שוב ושוב בבית החולים תל השומר. הסיפור מתפתח כאשר הצוות הרפואי בבית החולים החל לחשוד בפעילות המתעללת של האם בעקבות האשפוזים המרובים של הילד, שלא היו מוסברים רפואית בצורה משכנעת.
הצוות הרפואי החליט להתקין מצלמות נסתרות בחדר האשפוז של הילד כדי לפקח על התנהלות האם. הסרטונים שהוקלטו חשפו את האם מזריקה חומרים לגופו של הילד ונותנת לו כדורים, מה שהגביר את החשדות כלפי ההתנהלות שלה.
בעקבות התיעוד, ההורים נעצרו והחקירה המשטרתית נפתחה. האם נחשדה בלקיחת חלק בפעילות המזיקה שהובילה לסבל רב של הילד, והיא נעצרה תוך כדי ניסיון להגן על בריאותו ובטחונו של הפעוט.
המקרה הזה מדגים את האתגרים שבזיהוי והתמודדות עם תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח, ואת הצורך בתשומת לב מתמדת מצד הצוותים הרפואיים לסימנים ולהתנהגויות שעשויות להעיד על התעללות רפואית.
ישנם סרטים שעוסקים בתסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח, כאשר הדמויות המרכזיות בסרטים אלו מעורבות במעשי זיוף רפואי והתעללות. כמה מהסרטים הבולטים בתחום כוללים:
"הפשע: ג'יפסי רוז" (2019) - סדרת טלוויזיה מבוססת על סיפור אמיתי של גיפסי רוז בלאנצ'ארד ואמה די די בלאנצ'ארד. הסיפור מתאר את החיים המסובכים והמערכת המורכבת בין האם לבתה, כאשר האם מציגה סימפטומים רפואיים כוזבים ומכניסה את בתה לטיפולים רפואיים כבדים ללא צורך.
"אמא נרצחה לי" (2017) - דוקומנטרי שעוסק גם הוא בסיפורה של גיפסי רוז בלאנצ'ארד ואמה. הסרט חושף את הדינמיקה המורכבת בין השתיים ואת האופן שבו גיפסי הפכה לקורבן של התעללות רפואית ונפשית.
"ילדים בוכים לעזרה" (1994) - סרט טלוויזיה שמתאר סיפור של אם שמזייפת מחלות של בנה. הסרט עוקב אחרי ההשלכות החמורות של התסמונת על הילד והמאבק להבין את האמת מאחורי התסמינים.
סרטים אלו מציעים הצצה עמוקה לנושא של תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח, ומעלים שאלות חשובות לגבי יחסי אמון, אתיקה רפואית והזיהוי הנכון של מקרים שבהם התסמינים הרפואיים אינם מהווים תמונה אמינה של המציאות הרפואית של הפציינט.
אבחון של תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח מורכב מאוד, מכיוון שהרופאים נדרשים לזהות דפוס של פציעות או מחלות שאינן מתאימות להיסטוריה הרפואית או שמתרחשות באופן חוזר ונשנה ללא הסבר רפואי ברור. לעיתים יש צורך בהתערבות של צוותי בריאות הנפש כדי להבין את המניעים העומדים מאחורי התנהגות השליח.
במקרים רבים, אבחון מדויק דורש רמה גבוהה של חשד קליני וכושר תצפית עדין של הרופא, כדי להבחין באי-התאמות בין התלונות המתוארות לבין הממצאים הרפואיים. רופאים עשויים לגלות כי תסמינים מסוימים לא מתיישבים עם הפתולוגיה הרפואית המקובלת או שטיפולים אמורים להביא להקלה אך אינם עושים כן. זיהוי של פרטים אלו יכול להוביל לחשד לתסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח.
בנוסף, ייתכן שיהיה צורך בשיתוף פעולה בין רופאים לבין צוותי רווחה וחברתית, כדי לעקוב אחר הדינמיקה במשפחה ולזהות סימנים לא נורמטיביים של אינטראקציות. לעיתים, יידרשו גם שירותי פסיכולוג או פסיכיאטר להערכה נוספת, במיוחד אם יש חשד שהשליח עצמו סובל מהפרעה נפשית שעשויה להסביר את ההתנהגות המניפולטיבית או המזיקה. טיפול מולטי-דיסציפלינרי שכזה יכול להציע את האפשרות לגישה טיפולית רחבה יותר, שתאפשר להתמודד עם התסמונת בצורה יעילה ומותאמת אישית לצרכי המטופל והמשפחה.
הטיפול בתסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח כולל לעיתים קרובות התערבות חברתית והגנה על הקורבן, ולעיתים אף הפרדה בין השליח לבין הנפגע. זאת משום שהסכנה לבריאותו ולביטחונו של הקורבן עלולה להיות גבוהה, ונדרשת הגנה מיידית וממושכת. במקרים מסוימים, רשויות הרווחה או גופי חוק מתערבים כדי להבטיח את טיפולו ואת בטחונו של הקורבן. הפרדה פיזית עשויה להיות חיונית להגנה על הנפגע ולהפסקת הזיופים וההתעללויות.
טיפול פסיכולוגי עמוק נדרש גם לשליח וגם לקורבן, כאשר המטרה היא לטפל בהשלכות הפסיכולוגיות והרגשיות של ההתעללות וההטעיה. לקורבן, הטיפול יכול לכלול טיפול רגשי ופסיכולוגי שמתמקד בהתמודדות עם הטראומה, שחזור תחושת הביטחון והעצמאות, ושיקום נפשי. עבור השליח, יש צורך לבחון ולטפל בבעיות הנפשיות והפסיכולוגיות שהובילו להתנהגותו, כולל עבודה על הכרה עצמית, שינוי דפוסי חשיבה והתנהגות פוגעניים, ולעיתים טיפול בהפרעות נפשיות עמוקות יותר.
המערכת הרפואית ורווחה צריכה להיות מעורבת באופן פעיל בכל שלבי הטיפול וההתערבות, כדי להבטיח גישה מקיפה ורב-ממדית שתטפל בכל ההיבטים הנוגעים לתסמונת ולהשפעותיה הרחבות.
תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח מעוררת שאלות אתיות חמורות ומורכבות על אחריות ההורים והמערכת הרפואית. מעבר לנזק הפיזי והנפשי המוביל לקורבן, התסמונת יכולה לפגוע גם באמון שבין הציבור למערכת הבריאות. זאת מכיוון שהמערכת עשויה להיתפס כמסוכנת או לא אמינה כאשר תסמונת זו נחשפת, ועל כן ישנה חשיבות רבה לזיהוי ולהתערבות מוקדמים.
זיהוי מוקדם יכול למנוע המשך סבל עצום ולהבטיח שהנפגעים הפוטנציאליים יישמרו מפני פגיעה חמורה וארוכת טווח. גורמי רווחה ורפואה מתבקשים להיות ערניים לאינדיקציות ולתסמינים שעשויים להצביע על התסמונת, כמו אישפוזים חוזרים ונשנים ללא הסבר רפואי ברור, דיווחים על מצבים רפואיים שאינם מתיישבים עם הממצאים הפיזיולוגיים, או חוסר תיאום בין דיווחי ההורים למציאות הרפואית.
מערכת הרפואה והרווחה צריכות לעבוד בקשר צמוד כדי להבטיח כי מקרים אלו נטפלים בצורה המתאימה ובמהירות, תוך כדי שמירה על פרטיות וכבוד הנפגעים, ומתן תמיכה פסיכולוגית ורפואית למשפחות המעורבות.
