פסיכותרפיה ממוקדת טראומה

חוויית טראומה אינה רק זיכרון מטריד או סיפור קשה מן העבר; מדובר בשבר עמוק בתחושת הרציפות של העצמי, הזמן והמשמעות. פסיכותרפיה ממוקדת טראומה מבוססת על ההבנה שהפגיעה הטראומטית חודרת אל ליבת הזהות, ומשבשת את האופן שבו האדם חווה את עולמו ואת עצמו. החוויות אינן מתמוססות עם הזמן אלא מתייצבות כזיכרונות מקוטעים, טעונים רגשית, שמתקשים להשתלב באופן תקין בנרטיב החיים.

במקרים רבים, האדם החווה טראומה מוצא עצמו נע בין שתי עמדות נפשיות קוטביות: הצפה רגשית בלתי נשלטת מזה, וניכור רגשי קר ומנותק מזה. תנועת המטוטלת הזו בין חוסר ויסות לריחוק קיצוני היא מהותית להבנת הדינמיקה של טראומה, והיא מכתיבה את אופי התהליך הטיפולי הנדרש. פסיכותרפיה ממוקדת טראומה אינה שואפת להכריח את המטופל להתמודד עם זיכרונות קשים באופן ישיר ומיידי, אלא להציע תהליך מדורג ועדין של בניית ביטחון, יכולת ויסות ועיבוד מבוקר.

“טראומה היא חוויה שמערערת את תחושת הרציפות של העצמי, של הזמן ושל המשמעות.”

פרופ' רבקה תובל-משיח

הבנה זו יוצרת תפיסה טיפולית הרואה בשיקום תחושת הרציפות האישית יעד מרכזי של התהליך. המטפל אינו רק "חוקר טראומה", אלא בונה יחד עם המטופל רצף חדש של זהות שמסוגל להכיל את העבר מבלי להישבר ממנו. בעזרת תהליכים של עיבוד רגשי, עבודה נרטיבית וחיזוק משאבי חוסן, הפסיכותרפיה מאפשרת לאדם להתקרב אל זיכרונותיו הכואבים בצורה שמרפאה ולא מחיה את הפצע מחדש.

בניית אמון מהווה מרכיב קריטי בשלבי הטיפול הראשונים. מטופל שחווה בגידת אמון עמוקה כתוצאה מהטראומה יתקשה להפקיד את עולמו הרגשי בידי אחר. על כן, ההתקדמות בטיפול אינה נמדדת במהירות החפירה בזיכרונות, אלא ביציבות שנבנית במפגש האנושי: יכולת המטפל להכיל, לשאת שתיקות, לא לכפות תהליכים – כל אלו יוצרים קרקע שממנה אפשר להתחיל לרפא את תחושת הנתק הפנימית.

מעבר לכך, ההכרה בטראומה כחוויה הפוגעת במבנה הנפשי כולו מחייבת את הפסיכותרפיסטים לגמישות רבה. טיפול יעיל בטראומה אינו מתמקד רק בהפחתת תסמינים, אלא ביצירת קשר מחודש בין חלקים פנימיים מנותקים, בשיקום תחושת המשכיות, ובחיזוק תחושת זהות יציבה. כל התקדמות, קטנה ככל שתהיה, מהווה צעד בבנייה מחדש של חוויית חיים בטוחה, מקושרת ובעלת משמעות.

הדמיון כמרחב טיפולי בטראומה

בעבודה עם טראומה, מילים בלבד אינן תמיד מספיקות. במקרים רבים, חוויות טראומטיות אינן ניתנות לתיאור מילולי ישיר, ולעיתים אף עצם הניסיון לתארן במילים מחזיר את האדם אל חוויית חוסר האונים הראשונית. הדמיון, לעומת זאת, מציע מרחב פנימי שבו ניתן לעבד חוויות קשות בדרכים עקיפות, גמישות ובטוחות יותר. פסיכותרפיה ממוקדת טראומה עושה שימוש מושכל במרחבים דמיוניים כדי לאפשר למטופל לעבד, לארגן ולשחזר את חוויותיו מבלי להציף אותו.

פרופ' מולי להד, יחד עם ד"ר דמיטרי לייקין, מתארים את מושג ה"מציאות הפנטסטית" ככלי המאפשר גמישות טיפולית ועיבוד בטוח:

“המציאות הפנטסטית (FR) היא מרחב של 'כאילו', שבו כל 'אם' אפשרי. היא מאפשרת לנפש לשחק שוב כפי שעשתה בילדות המוקדמת, במרחב שבו חוקי המציאות אינם שולטים.”

עבודה טיפולית במרחב הפנטסטי מאפשרת למטופל ליצור דימויים, סיפורים וסצנות שבהן הוא בעל שליטה, ובכך לעבד חוויות טראומטיות דרך תיווך יצירתי ולא מאיים. תרגולים כמו בניית סיפורים דמיוניים, עבודה עם קלפים טיפוליים ודמיון מודרך יוצרים גשר רגשי שמאפשר גישה אל תחושות ורגשות שהמטופל עשוי להירתע מלהתמודד עימם ישירות.

גישה זו מכירה בכך שהדמיון אינו בריחה מהמציאות, אלא דרך לבנות מחדש שליטה, נרטיב אישי ותחושת מסוגלות. עבור רבים, היכולת לחלום, לשחק וליצור עולם פנימי חדש הופכת לכלי מרכזי במסע ההחלמה מטראומה.

בנוסף, השימוש בדמיון מקל על התמודדות עם חוויות שעדיין אינן ניתנות למילול. באמצעות ייצוגים דמיוניים, המטופל יכול לעבוד על נושאים עמוקים כגון אשמה, בושה או אובדן, מבלי להרגיש מוצף או חסר אונים. תהליך זה מחזיר למטופל את תחושת הא agency – היכולת להרגיש שהוא פועל ומשפיע על עולמו הפנימי, ולא רק מגיב באופן אוטומטי לזיכרונות קשים.

ככל שהטיפול מתקדם, השימוש במרחבי דמיון מאפשר לא רק עיבוד אלא גם בניית משאבים חדשים – דמויות מגוננות, מקומות בטוחים פנימיים ונרטיבים אלטרנטיביים המייצרים תחושת תקווה ויכולת התחדשות.

חשיבות הברית הטיפולית בפסיכותרפיה ממוקדת טראומה

אחד מעקרונות היסוד בטיפול ממוקד טראומה הוא ההבנה שהקשר הטיפולי עצמו מהווה חלק מרכזי מתהליך הריפוי. עבור אדם שחווה פגיעה חמורה באמון – אם באחרים ואם בעצמו – יצירת מרחב טיפולי בטוח, יציב ורגיש אינה תנאי מקדים בלבד, אלא חלק מהתהליך הטיפולי עצמו. ללא תחושת ביטחון במטפל ובמסגרת הטיפולית, אין אפשרות ממשית לגשת לעיבוד הטראומה באופן שמקדם ריפוי אמיתי.

שירלי אילת-גרינברג, פסיכולוגית קלינית, מדגישה את התפקיד המרכזי של הקשר:

“הטראומה צריכה 'בית התייחסותי' בתוך הקשר עם המטפל, קונטקסט בו היא יכולה להחוות.”

הטיפול בטראומה אינו עוסק רק בזיכרונות ובסימפטומים, אלא גם בשחזור היכולת לחוות קשרים אנושיים כביטויים של ביטחון, אמון ואכפתיות. מתוך כך, הברית הטיפולית אינה פרק מבוא לעבודה ה"טיפולית האמיתית", אלא עצמה זירה בה מתרחש עיבוד רגשי עמוק. כל רגע שבו המטפל מצליח להחזיק רגשות קשים, להיות נוכח בלי לשפוט ובלי להיבהל, תורם ישירות לבניית חוויה מתקנת.

חשוב להבין כי בניית ברית טיפולית עם נפגעי טראומה דורשת לא רק אמפתיה אלא גם עקביות, שקיפות, וסבלנות רבה. לעיתים יופיעו רגשות אמביוולנטיים מצד המטופל: קירבה לצד פחד, תקווה לצד חשדנות. פסיכותרפיסטים מיומנים יודעים להכיר בכך כחלק בלתי נפרד מהתהליך, ולכבד את קצב התקרבותו של המטופל מבלי לדחוק בו או לנסות "לתקן" את החוויה במהירות.

ברית טיפולית אמיתית מספקת בסיס בטוח שממנו ניתן להתחיל להתמודד עם תכני הטראומה עצמם. זהו מעגל עדין, שבו הקשר מרפא, והעיבוד מעמיק את הקשר, ומאפשר לאדם לשוב ולחוות את עצמו כיצור רגשי חי, פגיע אך חזק.

מעבר לכך, הברית הטיפולית עצמה יכולה לשמש מראה לתהליכים פנימיים: האמון שנבנה לא רק מחזק את יכולת ההסתגלות, אלא גם משקף לאדם כי קשרים בטוחים אפשריים מחדש. זהו תנאי חיוני להרחבת היכולת לחוות יחסים משמעותיים מחוץ למסגרת הטיפולית, ולעיתים מהווה את אחת מהתגליות המשמעותיות ביותר של הטיפול כולו.

ויסות רגשי כמפתח לעיבוד טראומה

בבסיס ההתמודדות עם טראומה עומדת היכולת לווסת רגשות עזים ולהכיל חוויות קשות מבלי להתפרק תחת עוצמתן. עבור נפגעי טראומה, מנגנוני הוויסות הרגשי – המובנים מאליהם עבור מרבית האנשים – עלולים להיפגע באופן משמעותי. תחושות של חרדה, זעם, בושה או ייאוש עלולות להופיע בעוצמות קיצוניות, וללא הכנה מוקדמת. על כן, אחת מהמטרות המרכזיות בפסיכותרפיה ממוקדת טראומה היא לפתח מחדש יכולות ויסות רגשיות, לפני שניגשים לעיבוד ישיר של החוויות הטראומטיות.

ד"ר עולא כתורה, מומחית לטיפול באבל וטראומה, מתארת את הקשר ההדוק בין אובדן לבין זהות רגשית:

“העבודה עם אבל מורכב דורשת התבוננות מעמיקה על הקשר בין האובדן לזהות האישית.”

כאשר זהותו של האדם נבנית סביב חוויות אובדן וטראומה, כל ניסיון לעבד את הטראומה חייב לקחת בחשבון את הצורך לפתח זהות רגישה ומווסתת יותר. ללא חיזוק יכולות ויסות – לדוגמה באמצעות תרגול מיינדפולנס, נשימות עמוקות, עוגנים חושיים או חיבור למשאבים פנימיים – כל עיסוק בחומר הטראומטי עלול להציף ולגרום לנזק נוסף.

התהליך הטיפולי שם דגש על בניית "תיבת כלים" פנימית: זיהוי רגשות כשהם מתעוררים, הכרה במצבים גופניים המאותתים על הצפה, והפעלה מודעת של טכניקות הרגעה. המטרה אינה למנוע רגשות קשים אלא לאפשר חוויית רגש מבלי להיכנע לו או להיסחף אחריו. תרגול של קבלה עצמית, הכלה של רגשות מורכבים, ופיתוח חמלה עצמית – מהווים מרכיבים חשובים בחיזוק תשתית ויסות רגשי יציבה.

מעבר להקניית כלים, תהליך בניית הוויסות הרגשי בטיפול מאפשר גם שינוי תפיסתי עמוק: שינוי הדרך שבה האדם מבין את תגובותיו ומסוגל לייחס להן משמעות חדשה. במקום לראות בהצפה כשל אישי, המטופל לומד לזהות בה תגובה הגיונית לאירועים שחווה, וכך מתפתחת חמלה פנימית שמקלה על התמודדות עם רגשות קשים ומפחיתה את הבושה והאשמה הנלוות להם.

בסופו של תהליך, פיתוח ויסות רגשי אינו רק אמצעי לשרוד את העבודה עם טראומה, אלא מפתח לשיקום תחושת השליטה והמסוגלות בכל תחומי החיים.

עיבוד זיכרונות טראומטיים והמשגת החוויה

עיבוד זיכרונות טראומטיים בפסיכותרפיה ממוקדת טראומה הוא תהליך מורכב ועדין. זיכרונות אלו אינם פועלים כמו זיכרונות רגילים; לעיתים קרובות הם מקוטעים, טעונים ברגש עז, ולעיתים נחווים כאילו התרחשו זה עתה. תהליך העיבוד נועד לסייע למטופל לארגן את החוויות הללו בתוך נרטיב קוהרנטי, במקום להותיר אותן כזיכרונות חודרניים ומציפים.

אחד ההישגים המרכזיים של תהליך העיבוד הוא המעבר מהיזכרות מתפרצת וחסרת שליטה להבנה רפלקטיבית ומסודרת. ד"ר איל פרוכטר, פסיכיאטר מוביל בתחום הטיפול בפוסט-טראומה, מסביר: פוסט טראומה היא מחלה שקיבלה הגדרה ברורה וקריטריונים רק ב-1980. עובדה זו מצביעה על כך שהבנת מנגנוני הטראומה והפרעות הדחק הפוסט-טראומטיות היא תחום מחקר חדש יחסית. בעבר, רבים מנפגעי הטראומה לא זכו להכרה מספקת, וממילא גם לא לגישה טיפולית ייעודית. כיום, הבנה מעמיקה יותר של מנגנוני הזיכרון הטראומטי מאפשרת בניית מודלים טיפוליים מתוחכמים ומותאמים.

בתוך התהליך, המטופל לומד לזהות דפוסים רגשיים וקוגניטיביים המחוברים לטראומה, להבחין בין עבר להווה, ולבנות סיפור חיים שמכיל את החוויה הקשה מבלי להימחק ממנה. העבודה אינה עוסקת בשחזור מלא של האירוע אלא בבניית יכולת פנימית להביט בזיכרונות ממקום בטוח יותר, שבו האדם מחזיק בידו את השליטה על הנרטיב האישי שלו.

במהלך העבודה הטיפולית, המטפל מסייע למטופל לעבד לא רק את התוכן המודע של הזיכרונות, אלא גם את הרובד הלא מודע שלהם: התחושות הגופניות, הרגשות העזים, והאמונות המושרשות שהתפתחו בעקבות האירועים. זיהוי האמונות השליליות ("אני חסר ערך", "העולם מסוכן") ועיבודן מחדש הוא חלק חיוני מההמשגה הטיפולית ומעיצוב תחושת העצמי.

תהליך עיבוד זיכרונות טראומטיים אינו נמדד אך ורק בהפחתת תסמינים, אלא ביכולת של האדם לבנות סיפור חיים בו לטראומה יש מקום, אך אינה שולטת בכל מרחבי זהותו. החזרה לסיפור כולל, מורכב ומשמעותי היא לב ליבה של ריפוי עמוק.

בניית משמעות חדשה לאחר טראומה

אחת המטרות העמוקות ביותר בפסיכותרפיה ממוקדת טראומה היא לא רק עיבוד של מה שהיה, אלא יצירת משמעות חדשה שמכילה את הפצע מבלי להיבלע בו. טראומה שוברת את הרציפות הסיפורית של החיים, ומותירה לעיתים תחושת ריקנות או אובדן כיוון. החזרה לחיים משמעותיים אחרי טראומה אינה חזרה לאותו מקום שבו האדם היה לפני הפציעה, אלא בניית מסלול חדש המשלב בתוכו את החוויות הקשות בצורה שמעצימה ולא מרסקת.

“היכולת לספר את הסיפור מחדש, מתוך מקום של הבנה וחמלה, היא חלק מתהליך הריפוי.”

ד"ר גלי הלינגר

תהליך זה כולל עבודה עדינה עם נרטיבים פנימיים: איך האדם מספר לעצמו את סיפורו, אילו תמות חוזרות שזורות בזיכרונותיו, ואילו משמעויות חדשות ניתן ליצור מתוך הכאב. בניית משמעות אינה בהכרח תהליך של מציאת "סיבה" לטראומה, אלא של גילוי חוזר של יכולת לבחור, לאהוב, לקוות וליצור גם לאור הפציעה.

במהלך הטיפול, המטופל לומד לחקור את זהותו מחדש: לא רק כנפגע טראומה, אלא כאדם שלם, מורכב, המסוגל להחזיק בתוכו פגיעות לצד עוצמה. כל שלב במסע – מן היכולת לחוות רגשות, דרך היכולת להתחבר לאחרים, ועד ליכולת לספר את הסיפור האישי מחדש – מחזק את תחושת הערך והמשמעות.

הרחבת תחושת המשמעות אינה מסתיימת במישור האישי בלבד. פעמים רבות, נפגעי טראומה מוצאים כוחות חדשים גם בקשרים עם אחרים, בהשתייכות לקהילות, או בעיסוק בעזרה לאחרים החווים קושי. המעבר מהתמקדות עצמית בכאב האישי אל הכרה במקומי בעולם מהווה שלב משמעותי בתהליך ההחלמה.

כך, הפסיכותרפיה ממוקדת הטראומה לא עוסקת רק בהפחתת סבל, אלא גם בפתיחת אפשרות לחיים עשירים יותר: חיים שבהם הטראומה היא חלק מהסיפור, אך אינה מגדירה אותו באופן בלעדי.

ביבליוגרפיה

תובל-משיח, ר'. (2017). שברים נרטיביים בטראומה. בטיפולנט.

להד, מ'. ולייקין, ד'. (2016). Fantastic Reality: Personal Strengths and Group Work Through Creative Use of Metaphor and Imagination. ResearchGate.

אילת-גרינברג, ש'. (2022). על התנועה שבין פנים לחוץ בתהליכי הדרכה בפסיכותרפיה. פסיכולוגיה עברית.

כתורה, ע'. (2020). אבל מורכב ואבל הקשור לטראומה. בטיפולנט.

פרוכטר, א'. (2019). טיפול בפוסט טראומה: בין אבחנה לריפוי. גלובס.

הלינגר, ג'. (2022). שיקום אחרי טראומה – תכניות שיקום. נט"ל – נפגעי טראומה על רקע לאומי.