פסיכולוגיה ובגדים

ויִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא, יִתְבֹּשָׁשׁוּ. בראשית ב, כה.

ליאן עברה לפנימייה בחסות הרווחה כשהייתה בת 12. ניסיונות שונים לאחות את מערכת היחסים בין ליאן ואמה כשלו שוב ושוב, עד ששתיהן הגיעו להכרעה שליאן תעבור לפנימייה. אמה של ליאן ילדה אותה כשהייתה בת 16 בנסיבות קשות ומערכת היחסים ביניהם הייתה תמיד סוערת.

במהלך הטיפולים היא סרבה לדבר על אמה, ברגעים הנדירים כשזו עלתה בשיחה היא תמיד הצמידה לה כינויים מעליבים שנגעו למראה החיצוני שלה. "המכוערת", "המוזנחת" וכיוצא באלה. שמתי לב ששאלות ישירות בנוגע לתחושותיה של ליאן לגבי אמה לא הביאו לפיתוח הנושא. "ממש לא אכפת לי מהמכוערת הזו, אין לי שום רגשות כלפיה." באחד מהטיפולים, לאחר פגישה קשה שנערכה בין ליאן, אמה והצוות הטיפולי, שאלתי את ליאן מה הייתה משנה בה.

ליאן: כאילו במראה?

אני: כן. אם היית יכולה לעשות לה שינוי כללי, מה היית עושה?

היא הביטה בי מופתעת. ידעתי שליאן מקפידה מאוד על מראה החיצוני, ושואבת הנאה וסיפוק מכך. היא שתקה מס' רגעים, שקועה במחשבות ואז החלה לתאר באיטיות מה הייתה עושה, לו ניתנה לה אפשרות כזו. זו הייתה הפעם הראשונה שליאן דברה על אמה. והיה בתיאור שלה עדינות ורוך שלא היו בו קודם. הנושא הפך פופולארי בטיפול שלנו. דרך השיח על ה"מייקאובר" היא עשתה שימוש בכלי שהעניק לה כוח  ואפשר לגעת בחוסר האונים. היא יכלה פתאום לציין את נקודות החוזקה של אמה, לשים לב לדמיון ולשוני ביניהן, לצייר בעיני רוחה אם אחרת ולהתאבל על האם שלא הייתה לה.

שיח על בגדים ואופנה אינו שכיח מספיק בחדרי הטיפול. ייתכן והתפיסה כי הנושא רדוד ולא חשוב מונעת ממטופלים מלהעלות אותו וממטפלים לשאול עליו. אבל אם נחשוב על כך, בגדים, מלבד היותם הכרחיים,  נושאים בחובם סימבוליקה עצומה. מעבר לתפקידו כשומר על הגוף מפני האלמנטים, הבגד הוא הגשר בין הגוף האנושי לחברה בה אנו חיים. הוא מדבר בשפה שכולנו מבינים ומשדר ללא מילים מאין באנו, מה המקצוע שלנו, מה שיוכנו הדתי, גילנו, טעמנו, והאופן בו אנו תופסים את עצמנו. לבגד יש אפשרות להביע רגש, לציין סטטוס חברתי, לשייך אותנו לקבוצה מסוימת או להודיע כי אנחנו מורדים ולא שייכים.

רוני עמדה בצומת בחייה. בגיל 27 כשבידיה שני תארים נחשבים, היא חוותה דיכאון שהוביל לפרידה מבן זוגה מזה חמש שנים. היא תארה תחושות קשות של ריק, שעמום וריחוק מעצמה. "זה כאילו אני מרחפת באוויר, רק שאין אותי וגם אין לי אוויר" שיתפה באחד הטיפולים.

"אני לא יודעת כלום." הוסיפה בפעם אחרת "חוץ מלבזבז את הכסף שלי על בגדים, אני לא יודעת לעשות שום דבר".

ביקשתי שיחד נחקור את המשפט האחרון שאמרה. הייתה לה נטייה לבקר את עצמה באופן שביטל את כל הצלחותיה ומעלותיה.

אני: מה זה עושה לך כשאת קונה בגדים?

רוני: מינוס בבנק

אני: ומה עוד?

היא עצרה לחשוב ואז תארה בלשונה הפיוטית את תחושת המשחק שהיא מאפשרת לעצמה בעודה מסתובבת בקניות ומחברת בין פריט אחד לאחר. זה הזכיר לי משפט שאמר ראלף לורן כשתיאר את עבודתו. "אינני מעצב בגדים, אני מעצב חלומות". שיתפתי את רוני בציטוט והיא התחברה אליו מאוד. בטיפולים הבאים יכולנו לפרק את הבושה שחשה סביב העיסוק באופנה ודרכו להגיע לחוויות ועיסוקים אחרים שעוררו בה בושה. המרחק מתשוקותיה האמיתיות הביא לבחירות שגויות בחייה וההתקרבות אליהם עזרה לחזק אותה ולאפשר לה לקבל החלטות מדויקות ומתאימות יותר מכאן והלאה.

העיסוק באופנה בשדה הטיפולי מקבל תאוצה בשנים האחרונות עם עלייתו של הגל השלישי בפסיכולוגיה והחשיבות לחיבור בין הנפש לגוף. סדנאות בנושא סטיילינג ודימוי גוף נפתחות ומחקרים הבודקים את השפעת הבגדים על בריאותנו הנפשית מתפרסמים. אולם נראה שהנושא רחוק עדיין מלהיחקר עד תומו. ועבודה נוספת נדרשת על מנת לבסס גוף ידע ממשי.

כיצד שיח על בגדים יכול להפוך לטיפול משמעותי.

בר הייתה אישה צעירה בת 30 שעברה שינוי מגדרי. היא גדלה כנער במשפחה מסורתית ועברה שינויים חיצוניים ופנימיים רבים בתהליך הפיכתה לאישה. כשהגיעה אלי לטיפול חוותה קושי גדול ביחסיה מול משפחתה. כל ביקור בביתם דרש ויתורים כואבים על חזותה הנשית שגרמו לה לוותר על הביקורים כליל. דרך השיח הפתוח על בגדים יכולנו לטייל בעולמה של בר וללקט מה מתאים לה ולזהותה המתגבשת. הבגדים איבדו את הגדרתם הנוקשה והתפרקו לאלמנטים. איזה צבע דיבר אליה? איזה מרקם של בד? מה היא גזרה נשית ומה גברית ומה בעיקר עושות לה ההגדרות האלה. בר הבינה שהמסגרות הנוקשות בהן גדלה ממשיכות להתקיים בתוכה. היא הצליחה לפרק פרדיגמות מחשבתיות ויחד איתם לנוע ביתר חופשיות בעולם האפשרויות שניפתח בפניה. עם הגמישות המחשבתית הגיעו רעיונות יצירתיים למפגשים עם במשפחתה באופן שהרגיש תומך ומכבד עבור שני הצדדים.

בגדים הם שפה. שפה של צורות, צבעים וטקסטורה שבאופן בלתי מילולי יכולה להעביר עושר רב של מסרים. כולנו דוברים את השפה הזו בין שאנחנו מודעים לכך או לא. נושאים נפיצים כגון דימוי גוף, מיניות, בושה וכאב מתגלים מתוך הבגדים ויוצאים החוצה מהארון הסימבולי אל אור הריפוי. אם כמטפלים וכמטופלים נרשה לעצמנו לדבר על נושא שנתפס אולי כשטחי וטיפשי, נאפשר לכלי רב עוצמה להיכנס אל הקליניקה.

"יופי מתחיל ברגע שאת מחליטה להיות עצמך."

קוקו שאנל

*השמות והפרטים שונו לצורך הגנה על זהות המטופלים.