היענות מינית כבגידה עצמית: קרקוע הדיון התיאורטי בחדר הטיפול

קיום יחסי מין ללא חשק, ניתוח קליני של הפער בין תפקוד לאותנטיות

מאמר זה מיועד למטפלים זוגיים, מטפלים מיניים ופסיכותרפיסטים המטפלים באתגרי אינטימיות ומיניות.

תופעת קיום יחסי מין מתוך היענות או חובה היא אחת התלונות השקטות והמטעות ביותר בחדר הטיפול. היא אינה מסתכמת בבעיה מינית, אלא משקפת קונפליקט פסיכודינמי חמור בין הצורך לשמר את קשר ההתקשרות לבין השמירה על גבולות העצמי האותנטי. זוגות מגיעים עם תלונות על חוסר תשוקה או מריבות חוזרות, אבל המסר המועבר בחדר הוא למעשה: "אני הורג חלק מעצמי כדי לא לאבד אותך."

הליבה של הסימפטום היא הפיצול בין התפקוד הגופני לבין החוויה הרגשית. הגוף מתפקד ככלי שמשרת את צרכי הדיאדה, בזמן שהרצון והחשק עוברים דה אינטגרציה, כלומר ניתוק ואיבוד יכולת האיחוד הנפשי. זהו ביטוי מובהק של העצמי הכוזב של ויניקוט: האני האמיתי נסוג, והגוף נותר כדי לשחק את תפקיד "בן הזוג התקין מינית". הוויתור על הרצון הוא הגנה עוצמתית מפני חרדת הנטישה, ומשמר את אשליית הנורמליות.

רגע קליני: "אני מניחה לו. זה לא רע, אבל זה לא קיים. כשאני גומרת," אמרה מטופלת, "אני מרגישה שאני משקרת לשנינו. זה כמו תרגיל התעמלות מוצלח, אבל אני בעצם לא נמצאת שם."

הפער הזה מטיל את הנטל על האני. הניכור העצמי והדיכאון השקט הם תוצאה ישירה של שחיקת תפקוד גבולות האני. המטופל חש שהוא מנוהל על ידי מערך ציפיות חיצוניות, ולא בוחר מתוך חיות פנימית. ברגע האמת, זה פשוט אדם שעושה משהו שהוא לא רוצה. אצל גברים, המעשה הכפוי מגיע לעיתים קרובות ממקום של הגנה על אידיאל האני הגברי, כפחד מסירוס סמלי ומכישלון טוטאלי, המוביל לקהות ליבידינלית משנית (איבוד התשוקה). תפקידנו הוא לאתר את הבגידה העצמית הזו ולזהות את ההיענות המינית כקריאה שקטה לשיקום האותנטיות.

המנגנונים הפסיכודינמיים והנוירוביולוגיים: התקשרות, הגנות ודפוס הבקרה הכפולה

כדי להבין את הדינמיקה, עלינו לנוע בין עומק הנפש לביולוגיה.

מנקודת מבט של תאוריית ההתקשרות, מיניות כפויה היא אסטרטגיה קלאסית שמטרתה שימור האובייקט. אצל מטופלים עם חרדת התקשרות, ההיענות היא דרך היפר אקטיבציה להבטיח את זמינות בן הזוג. אצל סגנון התקשרות נמנע, ההיענות המכנית מאפשרת קירבה פיזית תוך שמירה על מרחק רגשי דיסוציאטיבי.

ההגנה המרכזית המאפשרת את ההיענות היא הדיסוציאציה. זהו מנגנון המאפשר פיצול בין הגוף (המתפקד) לבין הנפש (המודעת). הדיסוציאציה מונעת את החוויה הבלתי נסבלת של בגידה עצמית, אך מותירה את המטופל מנותק מגופו. תגובת הגוף לדיסוציאציה היא לעיתים סימפטום: כאב כרוני בעת קיום יחסי מין או הפרעה בעוררות מינית, המהווים מחאה סומטית של העצמי המודחק.

מבחינה נוירוביולוגית וסקסולוגית, מודל הבקרה הכפולה מאפשר למסגר את הדינמיקה הזו. המודל כולל את מערכת ההפעלה המינית ואת מערכת העיכוב המינית. במיניות ללא חשק, אנו עדים לעומס קוגניטיבי ורגשי על מערכת העיכוב המינית.

דוגמה קלינית: "אני מנסה לחשוב על סרטים או על מה אני צריך לקנות בסופר, כדי שהגוף שלי יוכל לעשות את מה שהוא צריך לעשות," סיפר מטופל שסובל מחרדת ביצוע. זו דוגמה חיה לאופן שבו מערכת העיכוב מופעלת על ידי המחשבה, ומנתקת אותו רגשית כדי לאפשר תפקוד מכני.

קולו של בן הזוג השני: "אני רואה אותה עוברת את התנועות. אני יודע שמשהו לא אמיתי שם, אבל אם אני אשאל, היא תגיד 'בטח שרציתי'. אני מעדיף להאמין לשקר." בן הזוג המבקש חי בתוך בלבול תפיסתי מתמיד, המאשש את הדיסוציאציה.

ההשלכות הקליניות על העצמי והאמון: שחיקת האותנטיות ותהליך ההשלכה

המשך ההיענות גובה מחיר פסיכולוגי, ומשפיע על איכות הקשר הזוגי.

אובדן האותנטיות ושחיקת גבולות האני: הוויתור המתמשך מעמיק את הניתוק מהעצמי האמיתי. המטופל חש שהוא מנוהל על ידי מערך ציפיות חיצוניות, והופך למכונה המייצרת תפקוד. הניכור העצמי והאנהדוניה (קושי חמור לחוות עונג) הכללית הם תסמיני לוואי נפוצים. הדרך אל העונג נחסמה יחד עם הרצון.

שחיקת האמון ו"אשליית האינטימיות": הבעיה החמורה ביותר אינה היעדר המגע, אלא היעדר האמת בו. כאשר צד אחד מקיים יחסי מין מתוך הסכם דיסוציאטיבי שקט, נוצרת אשליית האינטימיות. האמון נשחק סביב בגידה פנימית של אחד הצדדים בעצמו. פער זה יוצר מתח תת סיפי שמחפש דרכי ביטוי לא מיניות, ומוביל לתחושת אי נראות רגשית. בחדר, זה מרגיש בעיקר כמו שני אנשים שמפסיקים להאמין אחד לשני.

הדינמיקה הבלתי מודעת: השלכה והזדהות השלכתית

המצב מפעיל דפוסים בלתי מודעים חזקים. הצד הנענה עשוי להשליך את תחושת האשמה על הוויתור העצמי שלו אל הצד המבקש, שנתפס אז כ"דורשני" או "תוקפן".

דוגמה קלינית של קול בן הזוג המבקש: "אני יודע שהיא לא רוצה, אבל אני לא יודע איך לעצור. אם אני לא אבקש, אנחנו לא נעשה את זה אף פעם. אני מרגיש שאני מנדנד וגם מנוצל בו זמנית." הצד המבקש, שחש את הריקנות, מזדהה השלכתית עם תחושת התסכול והכעס המודחקים של בן זוגו.

מעגל הרסני זה מוביל לכך ששני הצדדים חווים את עצמם כקורבנות של הדינמיקה המינית, בעוד שורש הבעיה: הפחד הבלתי נסבל מסירוב ואובדן, נותר חבוי מתחת לפני השטח.

הדינמיקה הטיפולית ומול העברה: עבודה עם מעגל האשמה וההימנעות

כניסת הדינמיקה של היענות לחדר הטיפולי מציבה אתגרים משמעותיים, כיוון שהיא נוטה לשחזר את דפוסי הריצוי וההזדהות ההשלכתית.

המטופל הנוטה להיענות יפגין העברה של ריצוי כלפי המטפל: הוא יהיה מטופל "טוב," יסכים לפרשנויות וימנע מקונפליקט. הוא מנסה למנוע את "נטישת האובייקט" הטיפולי. תפקידו של המטפל הוא לשבור את מעגל הריצוי הטיפולי, ליצור מרחב בו ה"לא" והכעס מותרים.

מול העברה ואתגר האותנטיות: תופעה זו מעוררת תגובות מול העברה מורכבות, המעידות על הדינמיקה הנסתרת: תחושת קהות או שעמום (שיקוף הקהות הליבידינלית), או כעס מול העברתי כלפי הצד ה"דורשני".

דוגמה קלינית של מול העברה: מטפלת דיווחה בהדרכה: "הוא דיבר על אשתו ש'רק צריכה שיתעסקו איתה'. הרגשתי כעס פתאומי ובטן מכווצת, כאילו שמישהו מנצל אותו. הבנתי שזה לא רק הכעס שלי; זה היה שיקוף והפנמה של הכעס המודחק של המטופל על תחושת הניצול שלו." רגע זה של מול העברה שלא נסגר יפה בחדר הוא זה שמניע את תהליך ההתערבות.

הסכנה היא שחזור בפועל , למשל, אם המטפל יימנע מלהעלות נושאים קשים כדי "לרצות" את המטופל. השימוש ברפלקטיביות מתמדת (התבוננות עצמית רציפה) ובהדרכה חיוני. בטיפול זוגי, נדרשת עבודה על נרמול הסירוב. במקום שיח של "חובה" ו"צורך", יש להחליף לשיח של רצון ובחירה. יציבות הקשר תלויה באמת שבו, ולא בתדירות התפקוד המיני.

התערבות פסיכודינמית וגופנית: שיקום הגבולות והיציאה מהדיסוציאציה

ההתערבות הקלינית מחייבת גישה אינטגרטיבית, המשלבת עיבוד פסיכודינמי עם שיטות ממוקדות גוף (סומטיות). השלב הראשוני הוא שיקום יכולת הסירוב.

עבודה עם התנגדות ושיקום יכולת ה"לא": השלב הראשון הוא יצירת "סביבה מחזיקה" בטוחה, המאפשרת למטופל להתנסות בסירוב מבלי לחוות "קריסה". נדרש טיפול בהתנגדות של המטופל להציף את חוסר הרצון. המטפל צריך להבהיר כי חווית הריצוי הייתה הגנה, אך כעת היא חוסמת את החיוניות שלו.

התערבות קלינית: המטפל אומר: "בוא נבחן מה קורה בגוף כשאתה חושב לומר 'לא'. האם הכתפיים מתכווצות? האם זה שקט בבטן?" דרך נרמול ושיקוף מופרדים הצורך להיות אהוב מהצורך להיות אמיתי.

טכניקות ממוקדות גוף: מכיוון שהדיסוציאציה היא המנגנון המגן, יש להשתמש בשיטות המחזירות את המטופל אל החוויה הגופנית. שימוש במושג "התחושה המורגשת" מאפשר למטופל להתחבר לתחושות הפיזיות המלוות את ה"כן" המכני ואת ה"לא" המודחק. זהו גשר הכרחי בין הנפש לגוף שהשתתק.

התערבות מערכתית: שבירת הדפוס הדיאדי

בטיפול זוגי, יש להנחות השהיית פעילות מינית לצורך חקירה. המטרה היא להפריד בין מגע אינטימי שאינו מיני לבין אקט מיני מכוון מטרה. הזוג מונחה לתרגול מיקוד חושי, שאינו מכוון לפורקן. תרגול זה הופך לזירת ניסוי שבה הגבולות נשאלים ומכובדים בכל רגע. כישלון קטן בכיבוד הגבולות הופך לחומר גלם לעיבוד מיידי, במקום להפוך למקור בושה.

שיקום החשק והחיבור: מעבר מ"תפקוד" ל"בחירה" ואינטגרציה של הליבידו

השלב הסופי מתמקד באינטגרציה של הליבידו ובניית מיניות המבוססת על בחירה אותנטית כביטוי של העצמי האמיתי.

אינטגרציה ליבידינלית ושיקום החיוניות: הליבידו הוא אנרגיית חיים. כאשר הוא משוחרר מכבלי הריצוי, הוא משפיע על כל תחומי החיים. העבודה עוברת מ"מה קורה במיטה" ל"מה מפעיל אותך בחיים." זה כבר לא עוסק רק במין, אלא בחיבור מחדש לכוח החיים. המטפל מעודד את המטופל לזהות מקורות עונג והתרגשות לא מיניים. החייאת הליבידו הכללי היא תנאי לשיקום הליבידו המיני. כאשר המטופל הופך שוב ליצור בוחר ופעיל, החשק המיני חוזר באופן טבעי כספונטניות.

הפיכת הדיאדה לזירת מפגש: שיקום המיניות הזוגית אינו עוסק בתדירות, אלא באיכות הנוכחות והאותנטיות. מיניות הופכת להיות אינטימיות גבולית.

משפט מפתח של מטופל משתקם: "לפני כן, הייתי אומר 'כן' כי הייתי חייב. עכשיו, כשאני אומר 'כן', זה בגלל שיש לי רצון קטן. אני יכול לבטל, אבל אני בוחר להישאר. הבחירה הזו היא התשוקה החדשה שלי."

המיניות נבחנת עכשיו כמדד לאיכות האמון והקרבה במערכת. המטרה היא להשיג מיניות "טובה מספיק" (בהשראת ויניקוט). מיניות כזו מאפשרת פגיעה, עייפות ופערים ליבידינליים, ועדיין נשארת מחוברת. ההכרה כי ניתן לקיים קשר אינטימי מצוין גם עם חוסר התאמה מינית טבעית, משחררת את בני הזוג מכבלי הביצוע.

ביבליוגרפיה

• Bancroft, J., & Janssen, E. (2001). The dual control model of sexual response: A theory claims that sexual response is governed by both excitatory and inhibitory processes. Journal of Sex Research, 38(1), 5-21.
• Winnicott, D. W. (1960). Ego distortion in terms of true and false self. In The Maturational Processes and the Facilitating Environment (1965). International Universities Press.
• Bowlby, J. (1988). A Secure Base: Parent Child Attachment and Healthy Human Development. Basic Books.
• Impett, E. A., & Peplau, L. A. (2003). Sexual compliance: Gender, motivational context, and relationship satisfaction. Journal of Sex Research, 40(1), 87–100.
• Rosen, N. O., Muise, A. (2013). Sexual compliance in intimate relationships: Associations with sexual well being, relationship satisfaction, and sexual desire. Journal of Social and Personal Relationships, 30(4), 494–514.
• Gendlin, E. T. (1978). Focusing. Bantam Books.
• Schnarch, D. M. (1997). Passionate Marriage: Keeping Love and Intimacy Alive in Committed Relationships. W. W. Norton & Company.