מאניה דיפרסיה (הפרעה דו קוטבית)

מאניה דיפרסיה תסמינים

מאניה דיפרסיה (הפרעה דו קוטבית).הפרעה זו מתאפיינת באפיזודות של שינויים קיצוניים במצב הרוח, החל ממאניה ועד לדיכאון. אפיזודות המאניה, בפרט, הן אותות מפתח לאבחון הפרעה דו-קוטבית מסוג 1.

תסמינים רגשיים:

• יכולים אנשים להרגיש שפע של שמחה וביטחון, או להתמודד עם עצבנות ודחף חזקים.
• המעברים בין תחושות של אופוריה לעצבנות יכולים להיות פתאומיים וחדים.

סימפטומים פיזיים והתנהגותיים:

• אדם במצב מאני עלול להרגיש שהוא זקוק לשינה מעטה מאוד או אף לא לשינה כלל.
• דיבור בקצב מואץ, שינויי נושאים מהירים, וקושי להישאר מרוכז בשיחה.
• עלולה להופיע תחושה לא מציאותית של כוחות מיוחדים או יכולות.
• נטייה להתחיל פרויקטים רבים בו זמנית, ללא התחשבות במגבלות זמן או משאבים.
• עשויים אנשים להפגין התנהגויות כגון פזיזות בהוצאות כספיות, נהיגה לא בטוחה, או הימנעות מבקרה בפעילות מינית.

תסמינים קוגניטיביים:

• תוכניות או רעיונות גדולים שאינם מציאותיים, לעיתים עם תחושה של חשיבות עצמית מוגזמת.
• קשיים להתרכז או להישאר ממוקד במשימה אחת.
• זרימה מהירה ובלתי פוסקת של מחשבות ורעיונות.

סיבוכים:

מאניה יכולה להוביל לסיבוכים חמורים, כולל שברים ביחסים בין אישיים, בעיות כלכליות ומקצועיות, ובמקרים קיצוניים, סכנה פיזית לעצמו או לאחרים. כמו כן, פרקי מאניה עלולים להוביל להחמרה של תחושת הדיכאון בהמשך. הכרה וטיפול באפיזודות מאניות הם חיוניים לניהול הפרעה דו-קוטבית. טיפולים כוללים שימוש בתרופות מונעות מצב רוח, טיפול פסיכולוגי, ולעיתים, התערבויות נוספות כדי לעזור לאדם לשלוט בתסמינים ולשפר את איכות חייו.

מתי מאניה דיפרסיה יכולה להתחיל?

התחלת הפרעת הדו-קוטביות, או מאניה דיפרסיה, יכולה להתרחש בכל גיל, אך בדרך כלל היא מתחילה בגילאי ההתבגרות המאוחרת או בשנות ה-20 המוקדמות. ישנם מקרים שבהם ההפרעה מתפתחת כבר בילדות או במהלך המתבגרות, אך זה פחות נפוץ.

מצביעים נתונים אפידמיולוגיים על תדירות גבוהה יותר של הופעת התחלות במהלך העשור השני והשלישי של החיים.

המועד בו ההפרעה מתחילה יכול להשתנות מאדם לאדם ומושפע ממגוון גורמים, כולל גנטיים, ביולוגיים וסביבתיים. גורמים גנטיים יכולים להגביר את הסיכון לפיתוח ההפרעה, בעוד שגורמים סביבתיים כמו טראומה, לחץ רגשי, שימוש באלכוהול ובסמים, ואף מחסור בשינה יכולים להוות גורמים מזרזים.

לעיתים, הסימפטומים הראשוניים של הפרעת דו-קוטביות עשויים להתגלות במצבים של מצוקה רגשית קיצונית או בעקבות אירועי חיים משמעותיים. בנוסף, ישנם מקרים בהם ההתפרצות הראשונה של המחלה מתרחשת ללא כל גורם מזרז חיצוני ברור, מה שמדגיש את המורכבות והאינדיבידואליות של ההפרעה.

כדאי להדגיש כי לא ניתן לחזות באופן מוחלט את ההתפתחות המדויקת ואת הזמן בו תתחיל ההפרעה, מה שהופך את הזיהוי המוקדם, הטיפול הרפואי, והתמיכה הפסיכולוגית לקריטיים בניהול התסמינים ובשיפור איכות החיים של הנפגעים מההפרעה.

סוגי מאניה דיפרסיה

הפרעת דו-קוטביות מתחלקת לשני סוגים עיקריים, המבדילים ביניהם בעיקר לפי חומרת האפיזודות והסימפטומים הספציפיים שמתרחשים בכל סוג.

הפרעה דו-קוטבית מסוג 1

מאופיינת בעיקר באפיזודות של מאניה מלאה, אשר יכולות להיות קיצוניות ולהצריך אשפוז על מנת להבטיח את בטיחות הפרט וסביבתו.

באפיזודה מאנית שמתרחשת בהפרעה דו-קוטבית, ניתן לחוות תקופה של לפחות שבוע, אותה מאפיינים תסמינים כמו עלייה בולטת ברמות האנרגיה והפעילות, דיבור מהיר ודילוגי, פעולות מסוכנת, פרעות שינה, ותחושה של גדולה וגבוהות שאינה מבוססת על המציאות.

בנוסף, אפשריות לאפיזודות של דיכאון קליני קיימת, אך לא הכרחית לאבחנה.

הפרעה דו-קוטבית מסוג 2

מאופיינת באפיזודות של דיכאון קליני שנמשך לפחות שבועיים ובאפיזודות של היפומאניה, שהן פחות חמורות ממאניה מלאה ואינן מצריכות אשפוז.

היפומאניה כוללת תסמינים כמו שיפור במצב הרוח, עלייה באנרגיה, תחושת ביטחון מוגברת, דיבור מהיר ופעילות מוגברת, אך לא ברמה של מאניה שנחשבת לקיצונית ומסכנת. אפיזודות ההיפומאניה אינן מערערות באופן משמעותי את התפקוד היומיומי כמו במאניה.

ההבחנה בין שני הסוגים הללו חשובה מאוד לצורך תכנון הטיפול המתאים.

בעוד שהפרעה דו-קוטבית מסוג 1 עשויה לדרוש גישות טיפוליות מאוד אינטנסיביות כולל אשפוז ושימוש בתרופות מסוימות לשליטה במאניה, הפרעה דו-קוטבית מסוג 2 עשויה להתמקד יותר בניהול הדיכאון וההיפומאניה באמצעות תרופות וטיפולים פסיכולוגיים ללא הצורך באשפוז. שני הסוגים מצריכים גישה מקיפה הכוללת תמיכה פסיכולוגית, טיפול תרופתי, ולעיתים גם התערבויות נוספות כמו טיפול קוגניטיבי התנהגותי או טיפול באמצעות החשמל.

מאניה דיפרסיה זוגיות

ההשפעה של הפרעה דו-קוטבית על זוגיות יכולה להיות משמעותית ומאתגרת. כאשר אחד מבני הזוג סובל מהפרעה דו-קוטבית, תסמיני המחלה כמו מאניה ודיכאון יכולים להשפיע על התקשורת, האינטימיות, והתמיכה ההדדית בזוגיות. ניהול זוגיות בנוכחות הפרעה דו-קוטבית דורש מודעות, הבנה ומאמצים משותפים.

אתגרים בזוגיות:

• פרקי מאניה עלולים להביא להתנהגות אימפולסיבית, דיבור מהיר או עצבנות, שיכולים לקשות על התקשורת הבריאה. בפרקי דיכאון, הסגרתיות או החוסר באנרגיה יכולים להוביל לניתוק.
• השינויים במצב הרוח ובתחושת העצמי יכולים להשפיע על החוויה האינטימית והמינית בין בני הזוג, ולפעמים אף להוביל לפערים ברצונות וצורכים.
• תקופות של מאניה או דיכאון יכולות להקשות על האדם הסובל מההפרעה לתמוך בבן/בת זוגו, ובמקביל, הצורך בתמיכה מוגברת יכול להוביל לעומס על הפרט השני.
• התנהגויות כמו בזבוז כספי בלתי אחראי, שימוש בסמים או אלכוהול, והתנהלות מינית בלתי מבוקרת במהלך פרקי מאניה יכולות לסכן את הזוגיות.

דרכים לטיפול וניהול:

1. חשוב ששני בני הזוג ילמדו ויבינו את ההפרעה, כדי לזהות את התסמינים ולהבין את ההתנהגויות השונות.
2. דיבור כנה ופתוח על רגשות, חששות וצרכים יכול לסייע בהתמודדות עם האתגרים הנלווים להפרעה.
3. טיפול זוגי, תמיכה תרפויטית לאדם הסובל מההפרעה וקבוצות תמיכה יכולים להוות משאב חשוב.
4. חשוב לקיים שיחות מוקדמות על אופן ההתמודדות עם אפיזודות עתידיות, כולל זיהוי מוקדם של סימנים להחמרה ודרכי טיפול.
5. קביעת גבולות בריאים עוזרת לשמור על הזוגיות ועל בריאותו הנפשית של כל אחד מבני הזוג.
6. שימוש בטכניקות רגיעה, ניהול זמן, ופעילויות משותפות המחזקות את הקשר.

ההתמודדות עם הפרעה דו-קוטבית בזוגיות דורשת עבודה מתמדת ושיתוף פעולה. עם זאת, עם התמדה ותמיכה הדדית, ניתן לבנות זוגיות חזקה ומספקת, אף בפני האתגרים הללו.

Bipolar Disorder

איך לדבר עם חולה סכיזופרניה